תהליך ההתאבנות מעיד על קבורה מהירה ומיידית. כיום, כשבעל חיים מת בים או ביבשה, גופו מתחיל להרקיב. אוכלי נבלות כמו נשר יאכלו את הפגר. חיידקים ואוכלי נבלות ממלאים את תפקידם במִחזור החומרים שבגוף הפגר, ועושים זאת ביעילות רבה. העצמות יתמוססו בים או יתפרקו על פני האדמה, כך שאין כל ביטחון שאפילו הן ישָמרו. מכאן שיש שני גורמים שיכולים למנוע התאבנות של בעלי חיים: אוכלי נבלות ותנאי הסביבה.
התאבנות
הדרך היחידה לשמר פגר היא להרחיקו באופן מיידי משני הגורמים האלה. כלומר, כדי שבעל חיים ישתמר, יש לקבור אותו כך שאוכלי הנבלות לא יגיעו אליו, ולעשות זאת במקום שאין בו חמצן, הנחוץ לתפקודם של חיידקים. על בעל החיים להיקבר זמן קצר לאחר מותו, אחרת לא ישאר ממנו דבר. על כך אמר בירבאוור: "באופן כללי, אם בעל חיים נקבר זמן קצר אחר מותו בקבר אטום, גוברים הסיכויים שישתמר".
בשכבות האדמה הקיימות בימינו אין התנאים הנחוצים לשימור מאובנים. נדיר למצוא בעל חיים בתהליך של התאבנות.
אם כך, איך אפשר להסביר את קיומם של מאובנים?
קיום המאובנים מצביע על כך שרבדים שונים של אדמה הצטברו במהירות העולה אלפי מונים על המהירות הרגילה. כדי לכסות דג מת בשכבה בעובי של שישה ס"מ (עובי שמספיק לשמר את גופתו), נדרשות כמאה שנה, וגם כך אין כל ביטחון ששישה ס"מ יספיקו, משום שתולעים יכולות להגיע לעומק זה ולספק לחיידקים את החמצן הדרוש להם כדי לגרום לריקבון בשר הדג. כדי לשמר מאובנים יש צורך בכמות רבה של סחף שנערם באופן פתאומי.
חוקר המאובנים הדרום אפריקני רוברט ברום, מעריך שקיימים שמונה מיליון שלדים של בעלי חוליות באזור קרוּ שבדרום אפריקה. כמות כזו של מאובנים יכולה להיווצר רק על ידי כיסוי פתאומי ומהיר של בעלי חיים שהתאבנו.
במקומות אחרים יש כמות זהה. במפרץ מונטרי שבקליפורניה נמצאו למעלה ממיליארד מאובני דגים, בשטח של 1600 מ"ר בלבד.
האם סביר שהמאובנים שנמצאו באתרים אלו ואחרים נשתמרו בתהליך איטי? התהליך היה מהיר מאוד, וככל הנראה התרחש בזמן המבול הכלל-עולמי שמתואר בכתבי הקודש.
מאובנים
יש מאובנים רבים של עקבות בעלי חיים. ההסבר הנפוץ לדרך היווצרותם של מאובנים אלו מותיר עובדות רבות ללא כל הסבר.
אדם המהלך על חוף הים או בבוץ משאיר אחריו עקבות. הרוח, המים והגשם מוחקים את העקבות תוך זמן קצר. כמה זמן יוותרו העקבות בשלמותם? בחוף הים או בדיונות תמחק הרוח את העקבות, והגל הראשון ישטוף אותם. עקבות הם תופעה בת חלוף. עקבות יכולים להשתמר ולהפוך למאובנים רק אם יכוסו במהירות באדמה מסוג אחר. כיצד התכסו עקבות המאובנים?
הסברים או תירוצים?
ההסבר הנפוץ הוא שכל האזור שהם נמצאו בו שקע בהדרגה לתוך האוקיינוס. במקומות שבהם נערם על העקבות סחף רב הם הפכו עם הזמן למאובנים. אך לא סביר שהעקבות התאבנו אחרי ששקעו במים, כי גלי הים היו מוחקים אותם מיד.
הסבר אחר הוא שהעקבות התקשו לפני שקיעתם, אבל הסבר זה מתעלם מהעובדה שגלי הים שוחקים אפילו סלעים. ברור שישחקו עקבות שנותרו בחול או בבוץ עוד הרבה לפני שאלה יספיקו להתאבן.
כשבוחנים את ממצאי העקבות עלינו לשאול אם יתכן שעבר זמן רב בין היווצרותם ועד שהתקשו והפכו לאבן. פירסון ושוכרט מדווחים: "העדות היחידה להתפתחותם של בעלי חוליות מתקדמים מדגים מסתמכת על עקבות של רגל אחת, באורך כעשרה ס"מ, שנמצאו במערב פנסילבניה. עקבות אלה מעידים על קיומו של בעל חיים דמוי סלמנדרה, שאורכו המשוער הוא קרוב למטר. העקבות הם מאזור הקרוב לחוף שבעל החיים פסע בו".
בתרשים מס' 461 בספרם מדגימים פירסון ושוכרט את תהליך השתמרות העקבות בחול, אבל ההסבר שלהם אינו סביר. הם כותבים: "הגשם יצר במשטח סלע חולי בור בגודל 1x2 מטר. דינוזאור גדול דרך בבור, ואחריו דינוזאור קטן בהרבה".
שכבת הסלע הבאה הייתה צריכה להיערם לפני שיהרוס הגשם את העקבות. כמה זמן שורדים עקבות אחרי סערה?
טוֵונהוֹפֶל ושרוֹק מדווחים: "לפעמים מעידים הממצאים על טרגדיות שהתרחשו בעבר. בעיר נורסטיין שעל גדות הריין בגרמניה נמצאו על אבן חול, שהייתה פעם חול מדברי, עקבות של חרק קטן. באותו מקום נמצאו גם עקבות של לטאה. שני מסלולי העקבות נפגשו, ומשם נראו רק עקבות הלטאה". דבר אחד ברור, העקבות נשתמרו במהירות, אחרת הם היו נשחקים ונעלמים. מכאן, שהסחף נערם על העקבות זמן קצר אחרי שנוצרו, וזאת בפתאומיות ובמהירות.
דוגמה נוספת שראוי לציין היא של עקבות שנמצאו בקוקונינו שבצפון אריזונה. אבן החול שנמצאת במקום היא דיונה שהפכה לסלע. דרק אָגֶר מדווח: "התכונה שמאפיינת את כל העקבות בקוקונינו היא שבעלי החיים רצו תמיד במעלה הגבעה התלול, מלמטה למעלה". מדוע רצו בעלי החיים במעלה הגבעה? מדוע לא במורד? הם בוודאי לא ברחו משריפה בלב המדבר. האם יתכן שניסו לברוח ממי המבול שמפלסם הלך ועלה?
צוטט על ידי פריץ רידנור בספרו Who Says, G/L Publication, Regal Books, 1967
J. G. Machen, Christianity and Liberalism, pp. 28, 29
George Wald, “The Origin of Life”, Scientific
American, Vol. 191, #2, P. 46
The Origin Of Life, A.I. Oparin, NY Dover Publications, 1960, p. 60
Science News Letter, Harold Shapely, July 3, 1965, p. 10
The Origin Of Life, George Wald, Scientific
American, Vol. 191; 1954, p. 49
Putting Darwin Back in the Dock, Time, March 16, 1981, p. 81
William H. Matthews, NY, Barnes and Noble, 1962
Fring and Frings, Concepts of Zoology, New York: Macmillan, 1970, p. 53, 54
Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American Library, 1958, p. 171
Harlod F. Blum, Time’s Arrow and Evolution, Princeton, 1968, p. 150
A. M. Winchester, Genetics, Dallas: Houghton Mifflin, 1966, p. 405
Theodosius Dobzhansky, Evolution, Genetics and Man, NY: John & Sons, 1955, p. 103
Robert Ardrey, The Territorial Imperative, NY: Dell Publishing Co., 1966, p. 51, 87
15 P. Scott reviewing “The Natrual History of Aggression”, p. 280
Petre Kropotkin, Mutual Aid, NY: Doubleday, & Co. , 1909,page p. Viii
Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American Library, 1958, p. 83
Petre Kropotkin, Mutual Aid, NY: Doubleday, page & Co. , 1909, p. iX
Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American Library, 1958, p. 83
Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American . שם, P,171
William H. Matthews III, Fossils, NY: Barnes and Noble, 1962, p. 158
שם.
A. Pavlov, “Le Crtace inferiur de la Russe et sa faune”, Nouv. Mem. Soc. Nat. Moscov Novv Serie XVI livr. 3 1901, p. 87.מצוטט על ידי Leo Berg, Nomogensis, בתרגומו של J. N. Rostovtsov, Cambridge: MIT Press, 1969, p. 74
.
Leo Berg, Nemogenesis, p. 108
Waldo Shumway and F. B. Adamston, Introduction to Vertebrate Embryology, NY: John Wiley and Sons, 1954, p. 5
Robert H. Dott and Roger L. Batten, Evolution of the Earth, St. Louis: McGraw-Hill Book Co. , Inc. 1971, p. 86
המילון החדש, אברהם אבן שושן, הוצאת ספרים קריית ספר ירושלים, 1986, עמוד 914.
Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American Library, 1958, p. 187-186
Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American Library, 1958, p. 316
E. C. Olson, The Evolution of life, NY: Menton Books, 1965, p. 94
Theodosius Dobzhansky, Evolution Genetics and Man, NY: John Wiley and Son, Inc., 1955, p. 227, 228
H. H. Newman, Evolution Genetics and Eugenics, Chicago: University of Chicago Press, 1932, p. 53, מצוטט על ידי Bolton Davidheiser, Evolution and Christian Faith, Grand Rapids: Baker BookHouse, 1969, p. 232
David Lack, Evolutionary Theory and Christian Belief, London: Methuen, 1957, p. 65, מצוטט על ידי Arthur C. Custance, in Convergence and the Origin of Man, Brockville: Privately published, 1970, p. 17
E. H. Colbert, Evolution of the Vertebrates, New York: John Wiley and Son, 1969, p. 336, 337
E. C. Olson, The Evolution of Life, New York: The New American Library, 1965, p. 42
J. Z. Young, The Life of Vertebrates, New York: Oxford University Press, 1962, p. 726
Robert H. Dott, Jr. And Roger L. Batten, Evolution of the Earth, St. Louis: McGraw Hill Book Co., 1071, p. 434
C. E. Oxnard, “Human Fossils: The New Revolution”, The Great Ideas Today, 1977, Chicago: The Encyclopedia Brittanica, 1977, p. 142-143
Philip V. Tobias, “Early Man in East Africa”, Science, Vol. 149, p. 22
James R. Beerbower, Search for the Past, Englewood Cliffs: Prentice-Hall, Inc., 1968, p. 39
Louis V. Pirsson and Charles Schuchert, Textbook of Geology, New York: John Wiley and Sons, 1920, p. 711,712, 826
William H. Twenhofel and Robert R. Shrock, Invertebrate Paleontology, New York: McGrew-Hill Book Co., 1935, p. 19
Derek V. Ager, Principles of Paleoecology, San Francisco: McGrew-Hill Book Co., 1963, p. 108
Teilhard de Chardin, The Future of Man, New York: Harper and Row, 1948, p. 85, מצוטט על ידיA.E. Wilder Smith, Man’s Origin, Man’s Destiny, Wheaton: Shaw Publishers, 1968, p. 100
D. M. S. Watson, London Times, August 3, 1929, מצוטט על ידי Bolton Davidheiser, Evolution and Christian Faith, Grand Rapids: Baker Book House, 1969, p. 155
E. Peter Volpe, Understanding Evolution, 2nd ed. , Dubuque: Wm. C. Brown Co. Publishers, 1970, p. xi
. G. Walls, Julian Huxley, G. P. Walls, The Science of Life, New York: The Literary Guild, 1934, p. 314
J. H. Rush, The Dawn of Life, Garden City: Hanover House, 1957, p. 90
The New Testament Documents: Are They Reliable?, P. 15
Does the Bible Contradict Itself?, p.13-14
p.107 The Dead Sea Scrolls and the Bible,
Why I am not a Christian, p. 11
Who mooved the stone? Zondervan, 1971, Preface
Carl Jung, Modern Man in Search of a Soul, New York, Rutledge Books, 1933
אלברט אינשטיין, צוטט על ידי Mead, p. 192
מצוטט על ידי Bill Bright, Jesus and the Intelletual, p. 14
Ends and Means, p. 270 ff
Religion Is a Gigantic Fraud, San Diogo, Calif.: The Thinkers Club, Box 2832, dept. RG
Francis Schaeffer, True Sprituality, p. 1
|
