דארווין הניח שבין פרטים מאותו מין מתקיים מאבק מתמיד על החיים, על מזון ועל בני זוג. מאבק זה נחשב לכוח שמניע את גלגלי האבולוציה. רק החזקים ביותר בכל מין ינצחו במאבק ההישרדות. בפרק שנקרא "מלחמת הקיום" כתב דארווין: "אין כבדה כמלחמת הקיום בין יחידים ובין זנים שונים בני מין אחד", אבל הוא לא הביא שום דוגמה למאבק זה. אם בודקים את העובדות, רואים שהמאבק שמתחולל בין בעלי החיים בעצם מביא תועלת ואינו תורם לתהליך האבולוציה.

טריטוריאליות

טריטוריאליוּת היא הנטייה של בעל חיים לתפוס חזקה על שטח מסוים ולהגן עליו מפני פולשים בני מינו. יש בטבע הרבה חיות טריטוריאליות: זאבים, כלבים, נמרים, לטאות הסיף, ציפורי שיר, קופים, אדום החזה, דגי הטרף, גַסְטֶרוֹסְטֶאוּס, קופים מייללים, קוקייה ועוד.
הטריטוריאליוּת משפיעה על האבולוציה בשתי דרכים: ראשית, היא גורמת לפיזור האוכלוסייה, כך שיש שפע מזון ביחס לכמות הפרטים.  שנית, מאבק בין שני פרטים מאותו מין מתנהל על פי חוקים ידועים. מאבק כזה כמעט לעולם אינו מסתיים במותו של אחד מבעלי החיים. בדרך כלל, כששתי חיות נפגשות על קו הגבול המשותף להן, הן נמנעות מלהילחם זו בזו. הן נעות מצד לצד ומאיימות זו על זו, בלי להילחם. כששני דגי גסטרוסטאוס נאבקים על מרחב מחיה, הם רודפים זה אחר זה מצד אחד של הגבול לצידו השני, ובסופו של דבר חוזר כל אחד לשטחו.
פעילות כזו שכיחה אצל בעלי חיים טריטוריאליים. מדובר בהפגנת כוח, אבל אף אחד לא נפגע. האיילים נוגחים בעצי היער וקופי היללה ישאו ויתנו על ענייני גבולות ביללות, ובכך מסתיים העניין. התנהגות כזו מגנה על החיות מפני נזק שיכול להיגרם במאבק של ממש.
תצפיות שטח מודרניות סותרות את ההנחה של דארווין בנושא מאבקי ההישרדות של פרטים מאותו מין. ג' פ' סקוט ציין: "בעלי חיים שנמצאים בסביבתם הטבעית כמעט אינם פוגעים זה בזה במהלך המאבק, אפילו כשהתנאים לוחצים ביותר, עד כדי רעב. התנהגות כזו נקראת בפי בני האדם שיתוף פעולה והתחשבות בזולת".  אם עובדות אלה נכונות, היכן המאבק שמניע את גלגלי האבולוציה?
ההשלכה השנייה של הטריטוריאליוּת היא שהאוכלוסייה מתפזרת על פני שטח רחב דיו כדי לתמוך בכל הפרטים מאותו מין. קוף תופס שטח כפול מזה שדרוש לו כדי לספק את מזונו. מרחב המחיה של זאב הקוטב מגיע לכ-200 קמ"ר. דארווין הניח שבשלב מסוים הייתה התפוצצות אוכלוסין של חיות, אבל תצפיות שנערכו מאז תקופתו של דארווין הוכיחו שהדבר אינו נכון. קרופוטקין אמר: "מיעוט אוכלוסייה, ולא התפוצצות אוכלוסייה, איפיין את האזור שאנחנו מכנים צפון אסיה. ספקות רבים עולים בדעתי באשר למאבק ההישרדות של פריטים מאותו מין (כפי שהופיע במאמרים של חסידי האבולוציה על פי תורת דארווין), ובאשר לתפקיד המרכזי של מאבק זה בהתפתחות מינים חדשים".



 הברירה הטבעית

האם בעלי חיים בני אותו מין נאבקים זה בזה או עוזרים זה לזה?
מאבק בין פרטים מאותו מין ובין פרטים ממינים שונים הוא הכרחי על פי תיאוריית הברירה הטבעית, כפי שהציג אותה דארווין. אם אין תחרות או קשיי הישרדות, גם אין סיבה להניח שהחזק ביותר ישרוד. האם התצפיות תואמות את התיאוריה?
רעיון המאבק עלה משום שדארווין חשב שהייתה התפוצצות אוכלוסין, שגרמה לכך שבעלי החיים נאבקו על מזון, על מרחב מחיה ועל בני זוג, ושאחדים מהם נמלטו על נפשם. במאבק כזה שורדים אלה שיש להם יתרון כלשהו על בני מינם.
דארווין הזכיר שני סוגים של מאבק. אנחנו נגביל את עצמנו למאבק בין פרטים בני אותו מין, משום שדארווין עצמו חשב שמאבק זה חשוב יותר: "מכיוון שבדרך כלל, פרטים מאותו מין דומים בהרגלים, ותמיד דומים במבנה, המאבק ביניהם קשה יותר מאשר בין פרטים מסוגים שונים".

מאבק ההשרדות

בתחילת המאה ה20 קרא הנסיך הרוסי פיטר קרופוטקין את ספרו של דארווין, ובדק בסיביר ובמנצ'וריה את התיאוריה של מאבק בין בעלי חיים מאותו מין. בספרו "Mutual Aid" הוא מפרט את ממצאיו: שני תחומים אצל בעלי החיים הרשימו אותי כשסיירתי במזרח מנצ'וריה ובצפונה.
הראשון היה מאבק ההישרדות העז שניהלו רוב מיני בעלי החיים בתנאי הטבע הקשים, תנאים שהרגו חיות רבות ודיללו את האוכלוסייה בשטח הרחב שבדקתי. השני היה שגם במקומות שיש בהם הרבה חיות, לא ראיתי, למרות כל מאמציי, הוכחות למאבקי הישרדות בין בעלי חיים מאותו מין. במקומות שבהם בעלי חיים נאבקו ברעב, כל בני אותו מין היו חלשים. שום תורה של התפתחות המינים לא יכולה להסתמך על מאבקים שנוצרים עקב תנאי מחיה קשים".
והוא סיכם ואמר: "הגעתי למסקנה שאין כל הוכחה למאבק שמוביל להתפתחות המינים, ושאפילו תצפיות ישירות אינן מאשרות את קיומו של מאבק כזה".
בפרק הראשון בספרו הביא פרופוטקין דוגמאות לחיות מאותו מין שמסייעות זו לזו. במקום לצטט מהדוגמאות שלו, נזכיר דווקא את זו שהביא דארווין עצמו. דארווין ציין שחיות עוזרות זו לזו כדי להתריע מפני סכנה. ארנבים מתופפים על הקרקע, סוסים ובקר מזהירים מפני סכנה בהתנהגותם, יעלים וכבשים שורקים, ציפורים, כלבי ים וקופים מציבים שמירה. האם זהו מאבק בין המינים או בין בני אותו מין? דארווין כתב:
"בעלי החיים משרתים זה את זה. זאבים וחיות טרף אחרות יוצאים לצוד במשותף ומסייעים זה לזה בלכידת הקורבן. שקנאים לוכדים את דגיהם בקבוצה. בבונים עוזרים זה לזה להפוך אבנים כדי למצוא חרקים, ואחר כך הם מתחלקים בשלל. חיות מגנות זו על זו. כשהבופאלו מזהים סכנה, הם מקיפים את הנקבות ואת הגורים שלהם כדי לגונן עליהם. בהמשך אספר על שני שוורים שתקפו שור זקן, ועל שני סוסי הרבעה ששיתפו פעולה כדי להרחיק  מהנקבות סוס שלישי".

דארווין

דארווין מביא בספרו סיפור על קבוצת בבונים שחצתה ערוץ נחל. "חלק מהם כבר החל לטפס על הר שנישא בעבר השני של הערוץ, כשלפתע החלה קבוצת כלבים לתקוף את הבבונים שעדיין היו בערוץ. הזכרים הבוגרים מיהרו לרדת מההר ושאגו בעוצמה, עד שהניסו את הכלבים. אחר כך שבו הכלבים ותקפו גור בבון כבן שישה חודשים. הם הקיפו אותו, והוא זעק לעזרה. אחד הזכרים הגדולים, גיבור אמיתי, ירד שוב מההר ופסע באיטיות לכיוון הגור. כשהגיע אליו, אחז בו בעדינות, הרגיע אותו והוביל אותו אל שאר חברי הלהקה. הכלבים הנדהמים לא תקפו אותו".
ניתן להביא דוגמאות רבות, המלמדות שבני אותו מין מסייעים זה לזה. אמנם תיאוריית המאבק חיונית לתיאוריה של דארווין, אבל הוא עצמו תיאר מקרים רבים של עזרה הדדית בין בעלי חיים.
כיצד התפתחו היצורים הנחותים יותר?

דארווין טען שכל היצורים התפתחו כתוצאה משינויים מוצלחים, קטנים אך משמעותיים. טענה זו אינה סבירה לגבי אף אחד מהיצורים שנבדקו. דארווין עצמו הודה: "אם מישהו יוכיח שיצור מורכב כלשהו לא נוצר כתוצאה מהרבה שינויים קלים, תאבד התיאוריה שלי את תוקפה".
נציין מספר דוגמאות שקשה להסבירן על פי תורת דארווין. וולס והוקְסְלִי מביאים את קרפדת סורינם כדוגמה לפתרון שמצא דו-חי יבשתי לבעיית המחסור במים. הנקבה מטילה את ביציה על גבה באמצעות צינורית ביציות ארוכה. אחרי ההטלה גדל העור שעל גב הקרפדה סביב הביצים ויוצר בית גידול לעוּבּרים. קשה להסביר כיצד הגיעו הקרפדות לפתרון שכזה.
חסידי תורתו של דארווין בודאי יאמרו שההתנהגות הזו והשינוי במבנה הפיזיולוגי של הקרפדה התרחשו כשהיה מחסור במים. אבל שלושה דברים היו צריכים לקרות כדי למנוע את הכחדתן של קרפדות סורינם. ראשית, הן היו צריכות לפתח צינורית ביצים ארוכה. שנית, העור שעל גב הקרפדה היה צריך להתפתח כך שיספק הגנה לביצים, אחרת הן היו מתייבשות. שלישית, שני השינויים הפיזיולוגיים האלה היו חסרי משמעות אילולא ידעה הקרפדה לעשות בהם שימוש. קרפדה שגדלה בתנאי יובש, שיש לה צינוריות להטלת ביצים ושאין לה עור להגן עליהן אחרי ההטלה היא אבודה לא פחות מקרפדה שעור גבה מסוגל להגן על ביצים אך אין לה צינורית. קרפדה שיחולו אצלה רק שניים מתוך שלושת השינויים האלה, לא תצליח לגדל צאצאים. זוהי דוגמה לשינוי שאינו יכול להתרחש בשלבים. כל השינויים האלה חייבים להתרחש בבת אחת, אחרת הם חסרי תועלת. ואין כל סיבה ששינויים כאלה יתרחשו מאליהם.

סופר-קרפדה

קרפדה אחרת, שחיה בסביבה שאין בה מים, פתרה את הבעיה בדרך שונה. הנקבה מטילה את הביצים בפיו של הזכר, ושקי הקול שלו הופכים לבית גידול. גם כאן מדובר במספר שינויים שצריכים להתרחש בו זמנית, אחרת כל אחד מהשינויים האלה הוא חסר תועלת. הנקבה הייתה צריכה ללמוד להטיל את הביצים בפיו של הזכר. הזכר היה צריך להימנע מאכילת הביצים ולפתח את היכולת להפוך את שקי הקול לבית גידול. היעדרו של אחד השינויים האלה היה גורם להכחדת הזן כולו.
בשני המקרים המוזכרים, החיסרון במים היה הדחף היחיד שחולל את השינוי אצל הקרפדות, אם אכן חל שינוי כזה. שני סוגי הקרפדות היו זקוקים לשינוי מיידי באותה השנייה כשהחלה ההתייבשות, משום שהראשן מתפתח במים. התיאוריה האבולוציונרית אינה יכולה להסביר כיצד התחוללו השינויים שאפשרו לשני סוגי קרפדות אלה להתקיים.

  _{צוטט על ידי פריץ רידנור בספרו Who Says, G/L Publication, Regal Books, 1967}

  _{J. G. Machen, Christianity and Liberalism, pp. 28, 29
  George Wald, “The Origin of Life”, Scientific
American, Vol. 191, #2, P. 46
 
 The Origin Of Life, A.I. Oparin, NY Dover Publications, 1960, p. 60
 
 Science News Letter, Harold Shapely, July 3, 1965, p. 10
 
 The Origin Of Life, George Wald, Scientific
American, Vol. 191; 1954, p. 49
 
 Putting Darwin Back in the Dock, Time, March 16, 1981, p. 81
 
 William H. Matthews, NY, Barnes and Noble, 1962
 
 Fring and Frings, Concepts of Zoology, New York: Macmillan, 1970, p. 53, 54
 
 Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American Library, 1958, p. 171
 
 Harlod F. Blum, Time’s Arrow and Evolution, Princeton, 1968, p. 150
 
 A. M. Winchester, Genetics, Dallas: Houghton Mifflin, 1966, p. 405
 
 Theodosius Dobzhansky, Evolution, Genetics and Man, NY: John & Sons, 1955, p. 103
 
 Robert Ardrey, The Territorial Imperative, NY: Dell Publishing Co., 1966, p. 51, 87
 
15 P. Scott reviewing “The Natrual History of Aggression”, p. 280
 
 Petre Kropotkin, Mutual Aid, NY: Doubleday,  & Co. , 1909,page p. Viii
 
 Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American Library, 1958, p. 83
 
 Petre Kropotkin, Mutual Aid, NY: Doubleday, page & Co. , 1909, p. iX
 
 Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American Library, 1958, p. 83
 
 Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American . שם,  P,171  
  William H. Matthews III, Fossils, NY: Barnes and Noble, 1962, p. 158
  שם.
 
 A. Pavlov, “Le Crtace inferiur de la Russe et sa faune”, Nouv. Mem. Soc. Nat. Moscov Novv Serie XVI livr. 3 1901, p. 87.מצוטט על ידי Leo Berg, Nomogensis, בתרגומו של J. N. Rostovtsov, Cambridge: MIT Press, 1969, p. 74
.
  Leo Berg, Nemogenesis, p. 108
 
 Waldo Shumway and F. B. Adamston, Introduction to Vertebrate Embryology, NY: John Wiley and Sons, 1954, p. 5
 
 Robert H. Dott and Roger L. Batten, Evolution of the Earth, St. Louis: McGraw-Hill Book Co. , Inc. 1971, p. 86
 
 המילון החדש, אברהם אבן שושן, הוצאת ספרים קריית ספר ירושלים, 1986, עמוד 914.
 
 Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American Library, 1958, p. 187-186
 
 Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American Library, 1958, p. 316
 
 E. C. Olson, The Evolution of life, NY: Menton Books, 1965, p. 94
 
 Theodosius Dobzhansky, Evolution Genetics and Man, NY: John Wiley and Son, Inc., 1955, p. 227, 228
 
 H. H. Newman, Evolution Genetics and Eugenics, Chicago: University of Chicago Press, 1932, p. 53, מצוטט על ידי Bolton Davidheiser, Evolution and Christian Faith, Grand Rapids: Baker BookHouse, 1969, p. 232
 
 David Lack, Evolutionary Theory and Christian Belief, London: Methuen, 1957, p. 65, מצוטט על ידי Arthur C. Custance, in Convergence and the Origin of Man, Brockville: Privately published, 1970, p. 17
 
 E. H. Colbert, Evolution of the Vertebrates, New York: John Wiley and Son, 1969, p. 336, 337
 
 E. C. Olson, The Evolution of Life, New York: The New American Library, 1965, p. 42
 
 J. Z. Young, The Life of Vertebrates, New York: Oxford University Press, 1962, p. 726
  Robert H. Dott, Jr. And Roger L. Batten, Evolution of the Earth, St. Louis: McGraw Hill Book Co., 1071, p. 434
 
 C. E. Oxnard, “Human Fossils: The New Revolution”, The Great Ideas Today, 1977, Chicago: The Encyclopedia Brittanica, 1977, p. 142-143
 
 Philip V. Tobias, “Early Man in East Africa”, Science, Vol. 149, p. 22
 
 James R. Beerbower, Search for the Past, Englewood Cliffs: Prentice-Hall, Inc., 1968, p. 39
 
 Louis V. Pirsson and Charles Schuchert, Textbook of Geology, New York: John Wiley and Sons, 1920, p. 711,712, 826
 
 William H. Twenhofel and Robert R. Shrock, Invertebrate Paleontology, New York: McGrew-Hill Book Co., 1935, p. 19
 
 Derek V. Ager, Principles of Paleoecology, San Francisco: McGrew-Hill Book Co., 1963, p. 108
 
 Teilhard de Chardin, The Future of Man, New York: Harper and Row, 1948, p. 85,  מצוטט על ידיA.E. Wilder Smith, Man’s Origin, Man’s Destiny, Wheaton: Shaw Publishers, 1968, p. 100
 
 D. M. S. Watson, London Times, August 3, 1929,  מצוטט על ידי Bolton Davidheiser, Evolution and Christian Faith, Grand Rapids: Baker Book House, 1969, p. 155
 
 E. Peter Volpe, Understanding Evolution, 2nd ed. , Dubuque: Wm. C. Brown Co. Publishers, 1970, p. xi
 
 . G. Walls, Julian Huxley, G. P. Walls, The Science of Life, New York: The Literary Guild, 1934, p. 314
 
 J. H. Rush, The Dawn of Life, Garden City: Hanover House, 1957, p. 90
 
 The New Testament Documents: Are They Reliable?, P. 15
 
 Does the Bible Contradict Itself?, p.13-14
 
  p.107 The Dead Sea Scrolls and the Bible,
 
 Why I am not a Christian, p. 11
 
 Who mooved the stone? Zondervan, 1971, Preface
 
 Carl Jung, Modern Man in Search of a Soul, New York, Rutledge Books, 1933
 
 אלברט אינשטיין, צוטט על ידי Mead, p. 192
 
 מצוטט על ידי Bill Bright, Jesus and the Intelletual, p. 14
 
 Ends and Means, p. 270 ff
 
 Religion Is a Gigantic Fraud, San Diogo, Calif.: The Thinkers Club, Box 2832, dept. RG
 
 Francis Schaeffer, True Sprituality, p. 1}