הממצאים העולים מחקר המאובנים חושפים קבוצות רבות שאין כל עדות להתפתחותן. חוקרי המאובנים טוענים שעובדה זו נובעת מכך שהממצאים אינם שלמים, ושמיליוני שנה חלפו מאז שהמאובנים שנמצאו בשכבות השונות היו יצורים חיים. במשך הזמן הזה התפתחו, לדבריהם, יצורים חדשים. טענה זו חיונית כדי שהתיאוריה האבולוציונרית תוכל להיחשב כנכונה. דארווין הודה: "נראה שקבוצות שלמות הופיעו לפתע, כאילו שהתפתחו בפתאומיות. אני נוטה להסביר תופעה זו בדרך שסותרת את השקפותיי".

כיום, כמאה שנה אחרי דארווין, מאמינים רוב חוקרי המאובנים שהממצאים שבידם הם שלמים, על אף שגם המחקרים העדכניים ביותר לא השלימו את המידע שהיה חסר בימיו של דארווין. א' ק' אולסון מציין: "קבוצות רבות של בעלי חיים וצמחים הופיעו לפתע, לכאורה בלי שיהיו להם אבות קדומים מאותו מין. התיאוריה האבולוציונרית חייבת לקחת בחשבון את הדברים האלה ולתת להם הסבר מספק".

התומכים בתיאוריה האבולוציונרית מסרבים להודות שהיעדר יצורי ביניים ממוטט את התיאוריה כולה. אולסון דרש הסבר, אבל לא היה מוכן להגיע למסקנה שהפערים נוצרו משום שהאבולוציה אינה אמת. מעולם לא נמצא יצור בעל רגל מעוצבת למחצה, או עם חצי כנף בלבד. לו הייתה טענתו של דארווין, שכל היצורים התפתחו תוך שינויים קלים ואיטיים נכונה, היינו חייבים למצוא מאובנים כאלה. אך הם אינם. הטענה שיצורי ביניים אכן היו קיימים אך לא נשתמרו כמאובנים איננה הגיונית.

כיצד מזהים את האבות של כל מין?

בספרות העוסקת בחקר המאובנים נכתב רבות אודות שושלת היוחסין האבולוציונית. האבולוציה גורסת שדגים התפתחו לדו-חיים, דו-חיים התפתחו לזוחלים וזוחלים התפתחו לעופות וליונקים. מניין לנו שזה נכון?
החוקרים גילו שלאברים מסוימים של בעלי חיים שונים יש תִפקוד ומבנה זהה, וכך הסיקו שיש קשר גנטי ביניהם. לאדם יש שתי ידיים ושתי רגליים, וכך גם לשימפנזה. כמעט לכל חיות היבשה (פרט לחרקים) יש ארבע טלפיים. לעופות יש שתי רגליים ושתי כנפיים, ולכלבים ארבע רגליים. כמעט לכל בעלי החיים יש שתי עיניים בלבד. אלה הן דוגמאות להומילוגיה - לזהות.
החוקרים עסקו רבות בזהות הזאת. ט' דובז'אנסקי קבע: "השאלה הגדולה היא איך נוצרה הזהות הזו. דארווין פתר את הבעיה כשטען, 'ליצורים שונים יש תכונות זהות משום שאבותיהם היו דומים. ככל שהדמיון בין היצורים רב יותר, סימן שיש קירבה גדולה יותר בין אבותיהם. אין כל סיבה לערער על כך שזהות מצביעה על אבות משותפים, אולי פרט למקרה שהזהות מצביעה על הקְבלה' ".
המסקנה העולה מחֶקר הקרבה של מאובנים מסוימים סותרת קביעה זו. אם האבולוציה היא אמת, היינו מוצאים מבנה דומה גם בין קרובי משפחה. אין זה נכון שיצורים דומים הם בהכרח קרובי משפחה. דמיון מעיד על קירבה רק אם מקבלים את התיאוריה האבולוציונרית. דמיון במבנה של חיות שונות אינו יכול לשמש כהוכחה לקרבה ביניהן או לקיומו של תהליך אבולוציוני.

דימיון

דמיון במראה הפנים של שני בני אדם אינו מלמד על קרבת משפחה. הכפילים בהוליווד דומים לכוכב שאת מקומו הם ממלאים, אבל הם אינם קרובי משפחה שלו. ה' ניומן אמר: "האדם הפשוט מאמין שדמיון חיצוני מעיד על קשר משפחתי. חסידי התיאוריה האבולוציונרית מסתמכים על הנחה לא מקצועית זו, ואומרים שרמת הדמיון עומדת ביחס ישר לקרבה המשפחתית. ביולוגים אבולוציוניים אף יעמדו על כך שאין זו רק הנחה אלא אחד מחוקי הטבע... אבל אם איננו יכולים להיות בטוחים שהנחה זו נכונה, איננו יכולים להתקדם עם הוכחת האבולוציה".  כל עוד איננו בטוחים שדמיון מצביע על קירבה משפחתית, לא נוכל להיות בטוחים שהתיאוריה האבולוציונרית נכונה.

מאובנים

בחקר המאובנים, הקרבה נקבעת אך ורק על סמך דמיון בין הדגימות. אבל דמיון, כאמור, אינו מצביע בהכרח על קירבה, אפילו על פי התיאוריה האבולוציונית. במקרים רבים נובע הדמיון מ"התכנסות". התכנסות היא התפתחות של מינים שונים למבנים דומים. כמובן שאיננו מאמינים שהתכנסות היא תופעה אבולוציונית, אבל ברור שיש מקרים שבהם הדמיון אינו מצביע על קרבה. על כך אמר דיויד לאק: "באוסטרליה נמצאו חיות כיס בלי שליה. הן נראות כלפי חוץ דומות מאוד לבעלי חיים בעלי שליה כמו השועל, הזאב, הסנאי, הארנב, העכברוש והעטלף".  אדווין קוֹלבֶּרט מעיר: "הלווייתנים היא דוגמה להתכנסות באבולוציה. הלווייתנים אימצו תכונות דומות לאלה של לטאות ים עתיקות. עם זאת, האבות הקדמונים של שתי קבוצות אלה היו רחוקים זה מזה... התכנסות כזאת היא דוגמה מצוינת לכך שחיות שונות מפתחות תכונות דומות בסביבה מכבידה ומגבילה".  התכנסות היא תופעה כל כך נפוצה, עד שרבים טוענים שהיא תופעה מקיפה. א' ק' אולסון אמר: "כשלומדים את הנושא, מגלים שחלו שינויים דומים אצל מינים שונים שהתפתחו במקביל. זוהי תופעה נרחבת, והיא נפוצה בקרב קבוצות גדולות של בעלי חיים".
דמיון אינו מצביע בהכרח על קרבה, ולכן אינו יכול לשמש כראייה התומכת בתיאוריה האבולוציונרית. ניתן לומר שהדמיון מצביע על מתכנן משותף, לא על מוצא משותף.

האם הסוס המודרני הוא תוצאה של התפתחות?

שושלת היוחסין של הסוס היא אחת הראיות המרכזיות שחסידי האבולוציה נשענים עליהן. התפתחות הסוס מוצגת בחמישה שלבים ברורים: לפני כ50 מיליון שנה היה יצור קטן, הסוס הקדמון, שממנו החל התהליך. יצור זה דמה לשפן יותר מאשר לסוס, אך הוא התפתח בתקופה האוֹלִיגוֹקֵנִית ליצור שנקרא מֵסוֹהִיפוּס. יצור זה התפתח למרישיפוס, שהתפתח לפליאוהיפוס לפני כחמישה מיליון שנה, בתקופה הבלאוקנית. לטענת חסידי האבולוציה, התפתח הפליאוהיפוס לסוס המודרני.
תיאוריה זו יוצרת מספר בעיות. ראשית, מידות הסוס הלכו וגדלו משלב לשלב, ואילו מספר אצבעותיו פחת, עד שאצל הסוס המודרני נותרה רק אחת - הפרסה. שנית, חמשת המינים שנחשבים לשלבים שונים בהתפתחותו של הסוס המודרני נבחרו מתוך אפשרויות רבות. קיימים היום 350 זני סוסים, ורק מעט מהם ניתן לשייך לתהליך משוער של התפתחות הסוס.  רק חמש מתוך 350 אפשרויות נבחרו כחלק מתהליך ההתפתחות של הסוס, בעוד שבוחרים להתעלם מ-345 האפשרויות האחרות.

אשליות?

מדוע נבחרו דווקא חמשת הסוגים האלה? בשנת 1874 שירטט ו' ק' קוֹבַלֶבְסְקִי לראשונה את שושלת היוחסין של הסוס המודרני. הוא כלל בה שלושה סוגי מאובנים שנמצאו בחצי כדור הארץ המזרחי. שושלת זו שונתה כשה' פ' אוסבורן, לשעבר מנהל המוזיאון ההיסטורי לטבע בלונדון, פרסם את דעתו בנושא. הוא לא כלל בשושלת שהוא שירטט אף אחד מהיצורים שקובלבסקי כלל בשלו. במקומם כלל אוסבורן ארבעה מיני מאובנים אחרים, המקובלים עד היום כאבותיו של הסוס המודרני.
מעניין אם השושלת שהציג קובלבסקי אפשרית, על אף שנדחתה על ידי אוסבורן. האמת היא שאפשר להציג מגוון רחב של שושלות בעזרת 350 האפשרויות הקיימות. דוט ובטן העירו לגבי ממצאיו של אוסבורן: "עד לאחרונה חיינו באשליה שממצאיו של אוסבורן הם נכונים ושהמסקנות שהוא הגיע אליהן הן אמת. עצוב לומר, אבל ממצאים רבים שהתגלו בשלושים השנה האחרונות מראים שתיאוריית ההתפתחות שאוסבורן דיבר עליה אינה אלא גישה פשטנית".
החוקרים מודים שאוסבורן הציג תמונה פשטנית, ובכל זאת חלקם מתייחסים לממצאיו כאל עובדה מהימנה.

 אבל המדע לא סותר את קיומו של אלוהים?

  _{צוטט על ידי פריץ רידנור בספרו Who Says, G/L Publication, Regal Books, 1967}

  _{J. G. Machen, Christianity and Liberalism, pp. 28, 29
  George Wald, “The Origin of Life”, Scientific
American, Vol. 191, #2, P. 46
 
 The Origin Of Life, A.I. Oparin, NY Dover Publications, 1960, p. 60
 
 Science News Letter, Harold Shapely, July 3, 1965, p. 10
 
 The Origin Of Life, George Wald, Scientific
American, Vol. 191; 1954, p. 49
 
 Putting Darwin Back in the Dock, Time, March 16, 1981, p. 81
 
 William H. Matthews, NY, Barnes and Noble, 1962
 
 Fring and Frings, Concepts of Zoology, New York: Macmillan, 1970, p. 53, 54
 
 Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American Library, 1958, p. 171
 
 Harlod F. Blum, Time’s Arrow and Evolution, Princeton, 1968, p. 150
 
 A. M. Winchester, Genetics, Dallas: Houghton Mifflin, 1966, p. 405
 
 Theodosius Dobzhansky, Evolution, Genetics and Man, NY: John & Sons, 1955, p. 103
 
 Robert Ardrey, The Territorial Imperative, NY: Dell Publishing Co., 1966, p. 51, 87
 
15 P. Scott reviewing “The Natrual History of Aggression”, p. 280
 
 Petre Kropotkin, Mutual Aid, NY: Doubleday,  & Co. , 1909,page p. Viii
 
 Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American Library, 1958, p. 83
 
 Petre Kropotkin, Mutual Aid, NY: Doubleday, page & Co. , 1909, p. iX
 
 Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American Library, 1958, p. 83
 
 Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American . שם,  P,171  
  William H. Matthews III, Fossils, NY: Barnes and Noble, 1962, p. 158
  שם.
 
 A. Pavlov, “Le Crtace inferiur de la Russe et sa faune”, Nouv. Mem. Soc. Nat. Moscov Novv Serie XVI livr. 3 1901, p. 87.מצוטט על ידי Leo Berg, Nomogensis, בתרגומו של J. N. Rostovtsov, Cambridge: MIT Press, 1969, p. 74
.
  Leo Berg, Nemogenesis, p. 108
 
 Waldo Shumway and F. B. Adamston, Introduction to Vertebrate Embryology, NY: John Wiley and Sons, 1954, p. 5
 
 Robert H. Dott and Roger L. Batten, Evolution of the Earth, St. Louis: McGraw-Hill Book Co. , Inc. 1971, p. 86
 
 המילון החדש, אברהם אבן שושן, הוצאת ספרים קריית ספר ירושלים, 1986, עמוד 914.
 
 Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American Library, 1958, p. 187-186
 
 Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American Library, 1958, p. 316
 
 E. C. Olson, The Evolution of life, NY: Menton Books, 1965, p. 94
 
 Theodosius Dobzhansky, Evolution Genetics and Man, NY: John Wiley and Son, Inc., 1955, p. 227, 228
 
 H. H. Newman, Evolution Genetics and Eugenics, Chicago: University of Chicago Press, 1932, p. 53, מצוטט על ידי Bolton Davidheiser, Evolution and Christian Faith, Grand Rapids: Baker BookHouse, 1969, p. 232
 
 David Lack, Evolutionary Theory and Christian Belief, London: Methuen, 1957, p. 65, מצוטט על ידי Arthur C. Custance, in Convergence and the Origin of Man, Brockville: Privately published, 1970, p. 17
 
 E. H. Colbert, Evolution of the Vertebrates, New York: John Wiley and Son, 1969, p. 336, 337
 
 E. C. Olson, The Evolution of Life, New York: The New American Library, 1965, p. 42
 
 J. Z. Young, The Life of Vertebrates, New York: Oxford University Press, 1962, p. 726
  Robert H. Dott, Jr. And Roger L. Batten, Evolution of the Earth, St. Louis: McGraw Hill Book Co., 1071, p. 434
 
 C. E. Oxnard, “Human Fossils: The New Revolution”, The Great Ideas Today, 1977, Chicago: The Encyclopedia Brittanica, 1977, p. 142-143
 
 Philip V. Tobias, “Early Man in East Africa”, Science, Vol. 149, p. 22
 
 James R. Beerbower, Search for the Past, Englewood Cliffs: Prentice-Hall, Inc., 1968, p. 39
 
 Louis V. Pirsson and Charles Schuchert, Textbook of Geology, New York: John Wiley and Sons, 1920, p. 711,712, 826
 
 William H. Twenhofel and Robert R. Shrock, Invertebrate Paleontology, New York: McGrew-Hill Book Co., 1935, p. 19
 
 Derek V. Ager, Principles of Paleoecology, San Francisco: McGrew-Hill Book Co., 1963, p. 108
 
 Teilhard de Chardin, The Future of Man, New York: Harper and Row, 1948, p. 85,  מצוטט על ידיA.E. Wilder Smith, Man’s Origin, Man’s Destiny, Wheaton: Shaw Publishers, 1968, p. 100
 
 D. M. S. Watson, London Times, August 3, 1929,  מצוטט על ידי Bolton Davidheiser, Evolution and Christian Faith, Grand Rapids: Baker Book House, 1969, p. 155
 
 E. Peter Volpe, Understanding Evolution, 2nd ed. , Dubuque: Wm. C. Brown Co. Publishers, 1970, p. xi
 
 . G. Walls, Julian Huxley, G. P. Walls, The Science of Life, New York: The Literary Guild, 1934, p. 314
 
 J. H. Rush, The Dawn of Life, Garden City: Hanover House, 1957, p. 90
 
 The New Testament Documents: Are They Reliable?, P. 15
 
 Does the Bible Contradict Itself?, p.13-14
 
  p.107 The Dead Sea Scrolls and the Bible,
 
 Why I am not a Christian, p. 11
 
 Who mooved the stone? Zondervan, 1971, Preface
 
 Carl Jung, Modern Man in Search of a Soul, New York, Rutledge Books, 1933
 
 אלברט אינשטיין, צוטט על ידי Mead, p. 192
 
 מצוטט על ידי Bill Bright, Jesus and the Intelletual, p. 14
 
 Ends and Means, p. 270 ff
 
 Religion Is a Gigantic Fraud, San Diogo, Calif.: The Thinkers Club, Box 2832, dept. RG
 
 Francis Schaeffer, True Sprituality, p. 1}