שיער חלק או מתולתל? עור בהיר או כהה? המידע רשום בד.נ.א.

 אנו יודעים שכול יצור חי מכיל מעין תוכנית (מערכת של הוראות כמו מתכון או טביעת אצבעות), המגדירה האם הוא יהיה תנין או עץ אבוקדו, למשל. אצל בני- האדם, היא מגדירה האם לאדם יהיו עיניים חומות או כחולות, תלתלים או שיער חלק, וכן הלאה. המידע הזה כתוב במולקולה ארוכה שנקראת- דנ"א (DNA).

(מבחינה ביולוגית הדנ"א חסר משמעות, בדיוק כפי שערבוביית אותיות לא נושאת מידע; רק כאשר "האותיות" הכימיות הללו מורכבות בסדר או רצף מסוים המהווה מידע, ורצף זה יקרא על ידי מנגנון מולקולרי מסובך, הוא ישלוט על בנייתו ותפקודו של האורגניזם. רצף שכזה אינו צומח ממאפייניו הכימיים הפנימיים של מרכיבי הדנ"א, בדיוק כפי שמולקולות דיו ונייר לא מרכיבות עצמן באופן ספונטני למידע מסוים. רצף ספציפי של דנ"א מתרחש אך ורק בשל הרכבה והכוונה "חיצונית" לפי ההוראות, שנישאות בדנ"א של ההורים.)
 האבולוציה מלמדת שיצור פשוט יחסית, כמו אמבה או חד-תא, הפך ליצור מורכב בהרבה, כמו סוס. אף על פי שהיצור הפשוט הידוע ביותר עדיין מורכב, הוא בבירור לא מכיל כמות מידע רבה כמו סוס. אין לו הוראות המגדירות כיצד לעשות עיניים, אוזניים, דם, מוח, פרסות ושרירים. כך שבכדי לעבור מ- a ל-b יש צורך בהרבה שלבים, שכל אחד מהם מעלה את כמות המידע הכוללת, כאשר על המידע החדש לקודד להוראות חדשות, פעולות חדשות ומורכבות שימושית.
 אם היינו רואים סוגים כאלו של שינויי עלייה במידע אכן מתרחשים במספרים הגיוניים, יכול היה הדבר לשמש על מנת לתמוך ברעיון שדג אכן יכול להפוך לפילוסוף, בהינתן מספיק זמן. אולם, אף לא אחד מן השינויים הנצפים כולל עלייה במידע. בכולם מעורבת דווקא ירידת מידע, זאת אומרת שהם מתקדמים בכיוון ההפוך על מנת לשמש כראיה לאבולוציה. כפי שמיד נראה... (אם אכן בעלי החיים של ההווה התפתחו מהתחלות צנועות יותר, התהליך היה דורש תוספת ענקית בסך המידע הכולל שבדנ"א (מיוצג כאן באמצעות ספרים)).

הברירה הטבעית היא שונה מתיאורית האבולוציה, יצורים חיים מתוכננים להעביר את המידע שלהם על מנת, במובן מסוים, לייצר העתקים של עצמם. הדנ"א של הזכר מועבר ומועתק על ידי תאי הזרע, ואילו של האישה על ידי תאי הביצית. בדרך זו, המידע של האב והאם מועבר לדור הבא. כל אחד מאיתנו נושא בתוך תאי גופו שני "חוטים" ארוכים ומקבילים של מידע – האחד הוא מן האם והשני מן האב (חשוב על כך כעל חוט בעל קשרים הנושא את שפת המורס – באותו מובן הדנ"א חייב "להיקרא" באמצעות המנגנון המורכב של התא).
 כל הורה מעתיק רק חצי מהמידע שלו – חצי אחר בכול פעם, אחרת כל הילדים במשפחה אחת היו זהים. ערבוב מחדש או רקומבינצית מידע זו, כל פעם בדרכים שונות, מסתכמת במגוון רב בכול אוכלוסיה שהיא – בני אדם, צמחים וחיות.
 
הרי לפניכם דוגמה מופשטת – דמיינו חדר מלא בכלבים אשר כולם צאצאים של זוג כלבים אחד בעלי פרווה באורך בינוני. לחלקם תהיה פרווה מעט ארוכה יותר מפרוות הוריהם, ולחלקם מעט קצרה יותר. עם זאת, תהליך טבעי זה של
מגוון, בברור לא מערב בתוכו מידע חדש כלשהו- המידע הזה כבר היה קיים בזוג ההורים המקורי. כך שאם מגדלת הכלבים בוחרת את אלו עם הפרווה הארוכה, מזווגת ביניהם, בוחרת את אלו מצאצאיהם שלהם פרווה ארוכה, וכך הלאה, אין זה פלא שעם הזמן יקום "זן חדש" של כלבים ארוכי שיער. לכול צאצאי "זן חדש" זה תהיה אך ורק פרווה ארוכה, אך שום מידע חדש לא נוסף. המגדלת פשוט בחרה את הכלבים שהיא רוצה (אלו שלפי ראיית עולמה הם הראויים ביותר להעביר את הגנים שלהם) – ודחתה את השאר. 
הברירה לא משנה את האורך הכללי של הדנ"א הזמין לאחסנת מידע. ברגע שהמספר המקסימלי של גנים "ארוכי פרווה" מצטבר בקו זה, הם תופסים את מקומם של גנים "קצרי פרווה". כך שלכלבים ארוכי פרווה יש פחות מידע מאבותיהם בעלי פרווה באורך בינוני, להם היה מידע לכלבים ארוכי פרווה וקצרי פרווה (ראה איור).