בודהא מעולם לא אמר שהוא אלוהים ומוחמד לא טען שהוא אללה. אך ישוע, בן הנגר מנצרת, טען שמי שראה אותו ראה את אלוהים (יוחנן י"ד 9). טיעוניו של ישוע לאלוהותו הם רבים ושונים.

 הוא אמר שהיה קיים עוד לפני אברהם (יוחנן ח' 58), ושהוא והאב שווים (יוחנן ה' 17-18). הוא קבע שביכולתו לסלוח על חטאים (מרקוס ב' 5-7), על אף שבתנ"ך כתוב שאלוהים הוא היחיד שמוחה פשעים (ישעיה מ"ג 25). הברית החדשה מתארת את ישוע כבורא העולם (יוחנן א' 3), כמי שהכול קיים בו (האיגרת אל הקולוסים א' 17). השליח שאול אמר שאלוהים התגלה בבשר (האיגרת הראשונה לטימותיאוס ג' 16). על פי עדויות ישוע ועל פי דבריהם של מחברי הברית החדשה ישוע הוא יותר מאדם רגיל, הוא אלוהים.
לא רק ידידיו ידעו שהוא מדבר על אלוהותו, גם יריביו ידעו זאת. כיום אנשים מטילים בכך ספק, אך הרשויות בתקופתו של ישוע ידעו זאת היטב. כששאל אותם מדוע הם רוצים לרגום אותו, השיבו: "לא על מעשה טוב נרגום אותך, אלא על חילול שם שמים, ועל שבהיותך אדם אתה עושה את עצמך אלוהים" (יוחנן י' 33).
זה ההבדל בין ישוע לבין כל דמות אחרת. החלק העיקרי בכל דת הוא התורה עצמה, לא האיש. הדת המוסלמית מתמקדת במסר של אללה למוחמד הנביא. הדת הבודהיסטית מדגישה את עקרונותיו של בודהא, לא את בודהא עצמו, וכן הלאה. לעומת זאת, ישוע עומד במרכז האמונה המשיחית. ישוע לא טען שהוא רק מלמד את האמת, אלא שהוא  האמת בהתגלמותה (יוחנן י"ד 6). כשמישהו אומר על עצמו שהוא אלוהים שירד מהשמים בדמות בשר ודם, הוא או רמאי, או משוגע, או דובר אמת.

משנתו של ישוע חשובה, אבל הוא עצמו חשוב יותר. האם הוא אכן הדרך היחידה לאלוהים, כפי שטען?
אילו היה ראש הממשלה מופיע בטלוויזיה וטוען: "אני אלוהים. ביכולתי לסלוח לאנשים על חטאיהם, ואני גם יכול לקום מהמתים", הוא היה מוּרד מיד מן המסך ומישהו אחר היה מתמנה לתפקיד. כל מי שיעז לצאת בהצהרה כזאת אודות עצמו יֵחשב למטורף או לרמאי, אלא אם הוא באמת אלוהים.
עיקרון זה תקף גם לגבי ישוע. אם הוא אכן אלוהים, כפי שטען, עלינו להאמין בו. אם הוא לא אלוהים, עלינו להימנע מכל קשר אתו ועם תורתו. או שישוע הוא באמת הריבון, או שאינו ריבון כלל.
ישוע טען שהוא אלוהים, אך מדוע שנאמין לו? טענותיו של אדם על עצמו אינן מוכיחות דבר. איפה היא, אם כן, ההוכחה שישוע הוא אלוהים? ספר הבריתות מפרט מספר סיבות שבגללן עלינו להאמין שישוע הוא אלוהים, ביניהן הנסים שחולל והנבואות השונות שהתגשמו בו (יוחנן כ' 30-31).
העדות העיקרית שישוע הסתמך עליה כדי להוכיח את אמיתות דבריו אודות עצמו היא תחייתו מהמתים. כשהסופרים והפרושים ביקשו שייתן להם אות, הוא ענה: "כמו שהיה יונה במעי הדג שלושה ימים ושלושה לילות, כן יהיה "בן-האדם" בלב האדמה שלושה ימים ושלושה לילות" (מתי י"ב 40). ואכן, ישוע מת ונקבר ביום שישי, וקם ביום ראשון.
במקום אחר, כששוב נתבקש לתת אות, אמר:
"'הירסו את ההיכל הזה ובשלושה ימים אקים אותו...' הוא דיבר על היכל גופו" (יוחנן ב' 19-21). העובדה שקם מהמתים מבדילה בין ישוע לבין כל המנהיגים הרוחניים האחרים וכל אדם שחי אי פעם.

  ארבעת העקרונות שלפניך מסבירים כיצד ניתן להכיר את אלוהי אברהם יצחק ויעקב, דרך אותה התווה אלוהים עצמו בתנ"ך.

(*הציטוטים מן התנ"ך העברי בתרגום המסורתי. מומלץ לקרוא את הקטעים משם לקוחים הציטוטים על מנת להבין את הקשר טוב יותר.)

עקרון ראשון 

אלוהי אברהם, יצחק ויעקב אוהב אותך. הוא ברא אותך לתכלית מסוימת, על מנת שתוכל להכיר אותו באופן קרוב ואישי וליהנות משלומו לנצח.
"כי אתה אדוני טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך:…כי חסדך גדול עלי… ואתה אדוני אל רחום וחנון וארך אפים ורב-חסד ואמת" (תהילים פ"ו: ה,י"ג,ט"ו)
"כי אנוכי ידעתי את המחשבות אשר אנוכי חושב עליכם נאום ה' מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה" (ירמיה כ"ט: י"א)

עקרון שני 

כולנו חוטאים ולכן כולנו מנותקים מאלוהים. משום כך איננו יכולים ליהנות מאהבת האלוהים וממערכת יחסים אישית עמו.
"כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קוהלת ז': כ')

האדם נברא כדי להיות בקשר הדוק וקרוב עם אלוהים, אך בעקשנותו בחר ללכת בדרך משלו. על כן נותקה התחברות זו עם בוראו. עקשנות זו, שביטוייה הם מרד פעיל או אדישות, מעידה על התופעה המכונה במקרא "חטא".
"הן לא קצרה יד-ה' מהושיע ולא כבדה אזנו משמוע: כי אם עוונותיכם היו מבדילים בינכם לבין אלוהיכם וחטאתיכם הסתירו פנים מכם משמוע" (ישעיה נ"ט: א-ב)

האלוהים קדוש ואילו האדם – חוטא. האדם מנסה "לקנות" את אלוהים בכוחות עצמו על ידיהתנהגות מסויימת: בקיום מצוות, במעשים טובים, בחיי אדיקות, בפילוסופיה או בדת כלשהי. אולם אין בכך כדי לגשר על הפער המפריד בינינו לבין אלוהים.
"ונהי כטמא כולנו וכבגד עדים כל צדקותינו ונבל כעלה כולנו ועווננו כרוח חשאונו" (ישעיה ס"ד: ה)

עקרון שלישי 

כפרה בדם היא הדרך היחידה והאמצעי היחידי שאלוהים סיפק לשם פתרון בעיית החטא, רק בזכות קורבן דם הבא עם חרטה כנה ואמיתית מהלב ניתן לכפר על חטאים על פי התודה.
"כי נפש הבשר בדם היא ואני נתתיו לכם על-המזבח לכפר על-נפשותיכם כי-הדם הוא בנפש יכפר" (ויקרא י"ז: י"א)

דם הכפרה עבור חטאינו הותז על המזבח בבית המקדש. מזה 2000 שנה בית המקדש, המזבח והכהונה אינם קיימים. אך אלוהים לא שינה את עקרון הכפרה בדם, ומאז החורבן הוא מספק את דם הכפרה עבור חטאינו ממקור אחר, שנובא וסומל בקורבנות המקדש (זכריה י"ג: א).
"והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותינו מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו, כולנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו וה' הפגיע בו את עוון כולנו" (ישעיה נ"ג: ה-ו)
ישעיהו הנביא מנבא על אחד העתיד לקחת עליו את חטאינו בחבורתו (סבלו), מאוחר יותר כונה אותו אחד על ידי חכמי ישראל כ"המשיח".
 
אלוהים גישר על הפער המפריד בינינו ובינו בשלחו את המשיח, שה האלוהים, למות במקומנו ולשלם את חוב חטאנו. המשיח קיבל על עצמו את העונש המגיע לנו. באמצעות מותו עשה לנו המשיח שלום עם אלוהים.

הכפרה באמצעות המשיח נובאה מקדם, כמו כן נובאו מאפייניו על מנת שנוכל לזהותו בבואו:

· על המשיח להיות מצאצאי דוד (ירמיה כ"ג: ה-ו)
· הוא יוולד בבית לחם יהודה (מיכה ה': א')
· הוא בעל טבע על-אנושי (ישעיה ט':ה-ו)
· הוא ימות על לא עוול בכפו (ישעיה נ"ג: ט-י)
· הוא יקום מן המתים (ישעיה נ"ג: י"ב. תהילים ט"ז: י')
· הוא יבוא לפני חורבן בית המקדש השני – שהתרחש בשנת 70 לספירה (דניאל ט': כ"ו).
· העם שלו, עם ישראל, ידחה אותו (ישעיהו נ"ג ה-ו)

ישנו רק איש אחד בהיסטוריה אשר בו נתגשמו כל הנבואות הללו... ישוע בן-דוד (לו הרבנים עיוותו את השם ל:"ישו הנוצרי") הוא המשיח!
בחייו של ישוע מנצרת ובאישיותו נתגשמו כל נבואות התנ"ך על המשיח. עובדה זו אינה יכולה להיות מקריות גרידא או תוצאה של נסיונות אנושיים למלא את הנבואות הללו.
ישוע טען להיות המשיח והצהיר: "אל תחשבו שבאתי לבטל את התורה או את הנביאים, לא באתי לבטל כי אם לקיים. (מתי ה': י"ז - ציטוט מהברית החדשה)

* תקומתו של ישוע מן המתים מוכיחה כי הכפרה בדמו תקפה ורצויה לאלוהים. (הוכחה לקימתו של ישוע מן המתים)

עקרון רביעי 

כפי שבני ישראל סמכו ידיהם על שעיר הכפרות (ויקרא ט"ז: כ"א), כל עלינו לסמוך באופן אישי על הכפרה שישוע המשיח סיפק, על מנת שנוכל לחוות בזכותה את אהבתו של אלוהים ולכונן מערכת יחסים אישית עמו.
* אנו מביעים את בטחוננו בכפרת המשיח על ידי קבלת ישוע המשיח באופן אישי.
"לאלה אשר קיבלו אותו, המאמינים בשמו, נתן תוקף להיות בנים לאלוהים." (יוחנן א': י"ב)

* אנו מקבלים את ישוע המשיח באמונה - "הן בחסד נושעתם על ידי האמונה, וזאת לא מידכם, כי אם מתנת אלוהים היא. אין זה נובע ממעשים, כדי שלא יתגאה איש" (אל האפסיים ב': ח-ט)

* כיצד מקבלים את ישוע כמשיח? הוא קורא לנו לפנות אליו אישית. ישוע המשיח אמר: "הנני עומד ליד הדלת ודופק. איש כי ישמע את קולי ויפתח את הדלת, אכנס אליו ואסעד איתו והוא איתי" (חזון יוחנן ג': כ')

קבלת המשיח, ישוע, כרוכה בפנייה מדרכנו-אנו אל האלוהים, ובביטחון כי ישוע המשיח אכן ייכנס לחיינו, יסלח לחטאינו ויחדש את הקשר המנותק בינינו ובין האלוהים. אזי ישנה אותנו אלוהים ויהפוך אותנו לאנשים כלבבו. אנו מקבלים אפוא את ישוע המשיח באמונה, בצעד רצוני שבחרנו בו.

יש אנשים החושבים שיהודי אשר קיבל את המשיח חדל להיות יהודי. דעה זו אינה נכונה. מי שמאמין בישוע אינו פחות יהודי משהיה, להיפך, הוא אדם המתמסר למשיח היהודי!

* האמונה היא המאפשרת לך לקבל את ישוע המשיח לחייך כאן ועכשיו, באמצעות תפילה.

אלוהים יודע את אשר בליבך. יותר משהוא מעונין במילים שאתה מבטא בפיך, הוא מעונין בכוונת ליבך. להלן מוצעת דוגמה לתפילה:

"אלוהי אברהם יצחק ויעקב, חטאתי לפניך ואני זקוק לסליחתך. אני מודה לך על שבאמצעות ישוע סיפקת את דם הכפרה המסיר את כל חטאיי. אני פותח לפניך את ‘דלת ליבי הנעולה‘ ומקבל את ישוע המשיח כאדוני ומושיעי. תודה לך שסלחת לי על חטאיי ועל שנתת לי חיי עולם. היכנס נא לחיי והנהג אותם. עשני נא איש כלבבך."

האם התפללת?

   לא, רק קראתי   |   התפללתי תפילה זאת מליבי ובאופן כן (המשך לטופס יצירת קשר)

  _{צוטט על ידי פריץ רידנור בספרו Who Says, G/L Publication, Regal Books, 1967}

  _{J. G. Machen, Christianity and Liberalism, pp. 28, 29
  George Wald, “The Origin of Life”, Scientific
American, Vol. 191, #2, P. 46
 
 The Origin Of Life, A.I. Oparin, NY Dover Publications, 1960, p. 60
 
 Science News Letter, Harold Shapely, July 3, 1965, p. 10
 
 The Origin Of Life, George Wald, Scientific
American, Vol. 191; 1954, p. 49
 
 Putting Darwin Back in the Dock, Time, March 16, 1981, p. 81
 
 William H. Matthews, NY, Barnes and Noble, 1962
 
 Fring and Frings, Concepts of Zoology, New York: Macmillan, 1970, p. 53, 54
 
 Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American Library, 1958, p. 171
 
 Harlod F. Blum, Time’s Arrow and Evolution, Princeton, 1968, p. 150
 
 A. M. Winchester, Genetics, Dallas: Houghton Mifflin, 1966, p. 405
 
 Theodosius Dobzhansky, Evolution, Genetics and Man, NY: John & Sons, 1955, p. 103
 
 Robert Ardrey, The Territorial Imperative, NY: Dell Publishing Co., 1966, p. 51, 87
 
15 P. Scott reviewing “The Natrual History of Aggression”, p. 280
 
 Petre Kropotkin, Mutual Aid, NY: Doubleday,  & Co. , 1909,page p. Viii
 
 Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American Library, 1958, p. 83
 
 Petre Kropotkin, Mutual Aid, NY: Doubleday, page & Co. , 1909, p. iX
 
 Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American Library, 1958, p. 83
 
 Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American . שם,  P,171  
  William H. Matthews III, Fossils, NY: Barnes and Noble, 1962, p. 158
  שם.
 
 A. Pavlov, “Le Crtace inferiur de la Russe et sa faune”, Nouv. Mem. Soc. Nat. Moscov Novv Serie XVI livr. 3 1901, p. 87.מצוטט על ידי Leo Berg, Nomogensis, בתרגומו של J. N. Rostovtsov, Cambridge: MIT Press, 1969, p. 74
.
  Leo Berg, Nemogenesis, p. 108
 
 Waldo Shumway and F. B. Adamston, Introduction to Vertebrate Embryology, NY: John Wiley and Sons, 1954, p. 5
 
 Robert H. Dott and Roger L. Batten, Evolution of the Earth, St. Louis: McGraw-Hill Book Co. , Inc. 1971, p. 86
 
 המילון החדש, אברהם אבן שושן, הוצאת ספרים קריית ספר ירושלים, 1986, עמוד 914.
 
 Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American Library, 1958, p. 187-186
 
 Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American Library, 1958, p. 316
 
 E. C. Olson, The Evolution of life, NY: Menton Books, 1965, p. 94
 
 Theodosius Dobzhansky, Evolution Genetics and Man, NY: John Wiley and Son, Inc., 1955, p. 227, 228
 
 H. H. Newman, Evolution Genetics and Eugenics, Chicago: University of Chicago Press, 1932, p. 53, מצוטט על ידי Bolton Davidheiser, Evolution and Christian Faith, Grand Rapids: Baker BookHouse, 1969, p. 232
 
 David Lack, Evolutionary Theory and Christian Belief, London: Methuen, 1957, p. 65, מצוטט על ידי Arthur C. Custance, in Convergence and the Origin of Man, Brockville: Privately published, 1970, p. 17
 
 E. H. Colbert, Evolution of the Vertebrates, New York: John Wiley and Son, 1969, p. 336, 337
 
 E. C. Olson, The Evolution of Life, New York: The New American Library, 1965, p. 42
 
 J. Z. Young, The Life of Vertebrates, New York: Oxford University Press, 1962, p. 726
  Robert H. Dott, Jr. And Roger L. Batten, Evolution of the Earth, St. Louis: McGraw Hill Book Co., 1071, p. 434
 
 C. E. Oxnard, “Human Fossils: The New Revolution”, The Great Ideas Today, 1977, Chicago: The Encyclopedia Brittanica, 1977, p. 142-143
 
 Philip V. Tobias, “Early Man in East Africa”, Science, Vol. 149, p. 22
 
 James R. Beerbower, Search for the Past, Englewood Cliffs: Prentice-Hall, Inc., 1968, p. 39
 
 Louis V. Pirsson and Charles Schuchert, Textbook of Geology, New York: John Wiley and Sons, 1920, p. 711,712, 826
 
 William H. Twenhofel and Robert R. Shrock, Invertebrate Paleontology, New York: McGrew-Hill Book Co., 1935, p. 19
 
 Derek V. Ager, Principles of Paleoecology, San Francisco: McGrew-Hill Book Co., 1963, p. 108
 
 Teilhard de Chardin, The Future of Man, New York: Harper and Row, 1948, p. 85,  מצוטט על ידיA.E. Wilder Smith, Man’s Origin, Man’s Destiny, Wheaton: Shaw Publishers, 1968, p. 100
 
 D. M. S. Watson, London Times, August 3, 1929,  מצוטט על ידי Bolton Davidheiser, Evolution and Christian Faith, Grand Rapids: Baker Book House, 1969, p. 155
 
 E. Peter Volpe, Understanding Evolution, 2nd ed. , Dubuque: Wm. C. Brown Co. Publishers, 1970, p. xi
 
 . G. Walls, Julian Huxley, G. P. Walls, The Science of Life, New York: The Literary Guild, 1934, p. 314
 
 J. H. Rush, The Dawn of Life, Garden City: Hanover House, 1957, p. 90
 
 The New Testament Documents: Are They Reliable?, P. 15
 
 Does the Bible Contradict Itself?, p.13-14
 
  p.107 The Dead Sea Scrolls and the Bible,
 
 Why I am not a Christian, p. 11
 
 Who mooved the stone? Zondervan, 1971, Preface
 
 Carl Jung, Modern Man in Search of a Soul, New York, Rutledge Books, 1933
 
 אלברט אינשטיין, צוטט על ידי Mead, p. 192
 
 מצוטט על ידי Bill Bright, Jesus and the Intelletual, p. 14
 
 Ends and Means, p. 270 ff
 
 Religion Is a Gigantic Fraud, San Diogo, Calif.: The Thinkers Club, Box 2832, dept. RG
 
 Francis Schaeffer, True Sprituality, p. 1}