|
 אחת מיסודותיה של האמונה בישוע ("ישו") כמשיח היא הנבואה בישעיהו ז:י"ד בתנ"ך על אופן לידת המשיח, בה מתוארת 'עלמה' היולדת בן כאות על טבעי מאלוהים. הויכוח על פסוק זה מחולק לשניים, האחד – פירוש הקטע - על מי מדובר? השני – מה משמעות המילה "עלמה" בשפה העברית התנ"כית?
על מנת לענות על שאלות אלו עלינו לנסות ולהבין את כוונתו המקורית של כותב הקטע ביחס לשאר הכתוב ובהקשר הספרותי, ההיסטורי והתרבותי, כך נוכל לשפוך אור על נבואתו של ישעיהו והקשרה או חוסר הקשרה למשיח.
שפיכת האור תתבצע על ידי ניסיון להבנת הרקע לנבואה (הקטע כולו), סמנטיקה (חקר המילה) ובלשנות של המילה "עלמה" בתנ"ך. כמו כן ננסה להביא את שני צדדי המטבע, הצד הטוען שנבואה זו היא על המשיח, והצד שטוען שנבואה זו היא איננה.
בעזרת מחקר זה ננסה לפתח הבנה מהימנה שאינה מבוססת על מסורת אלא על עובדות, כמו כן להוות צעד דומיננטי בחיפושו של הקורא אחר אמת אלוהים בחייו.
ישעיהו ז 2-1:
1 וַיְהִי בִּימֵי אָחָז בֶּן־יוֹתָם בֶּן־עֻזִּיָּהוּ, מֶלֶךְ יְהוּדָה, עָלָה רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם וּפֶקַח בֶּן־רְמַלְיָהוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל יְרוּשָׁלָיִם לַמִּלְחָמָה עָלֶיהָ, וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ.
2 וַיֻּגַּד לְבֵית דָּוִד לֵאמֹר: "נָחָה אֲרָם עַל אֶפְרָיִם." וַיָּנַע לְבָבוֹ וּלְבַב עַמּוֹ כְּנוֹעַ עֲצֵי יַעַר מִפְּנֵי רוּחַ.
אחז בן־יותם בן־עוזיהו מלך ביהודה (734 לפנה"ס). בניגוד לאביו, אחז לא הלך בדרכי אלוהים באמונה אלא היה שליט רשע ועובד אלילים. הוא הקטיר לבעל והעלה את בניו קורבן לאלילים (דברי הימים־ב כח; מלכים־ב טז).
שכניו של אחז לא היו טובים ממנו. בארם (סוריה) מלך רצין, ובשומרון שלט מלך ישראל, פקח בן־רמליהו. שני מלכים אלה רצו לצרף את ממלכת יהודה לברית הגנה מול מלך אשור שבאותה עת החל במסע כיבושים. אחז סירב להצטרף אליהם, ובתגובה איימו מלך ארם ומלך ישראל לצאת למלחמה נגד יהודה. כוונתם הייתה להפיל את אחז ולהמליך תחתיו את בן־טבאל כ"מלך בובה" הנשלט על־ידם (מלכים־ב טו-טז; ישעיהו ז 6).
יושבי ירושלים פחדו מאוד. מכיוון שאחז לא בטח באלוהים, הוא ידע שלבד אין לו סיכוי מול שני יריביו. הוא פנה למלך אשור, תִּגְלַת פְּלֶסֶר השלישי, והתחנן לעזרה: "... עַבְדְּךָ וּבִנְךָ אָנִי. עֲלֵה וְהוֹשִׁעֵנִי מִכַּף מֶלֶךְ אֲרָם וּמִכַּף מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הַקּוֹמִים עָלָי!" יחד עם הבקשה הוא שלח למלך אשור כסף וזהב (מלכים־ב טז 9-7; דברי הימים־ב כח 21).
אחז, כמלך מבית דוד, היה מצוּוה לבקש עזרה קודם כל מאלוהי אבותיו, אך לא עשה כן. כמו במקרים דומים המתוארים בתנ"ך, ניתן לראות גם כאן כי מי שבוטח בבני אדם ולא באלוהים – סופו להתאכזב (ישעיהו ז 17; ירמיהו טז 7-5; תהילים ב 12).
"...וְלֹא יָכֹל לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ." – צבאות ארם וישראל אכן עלו על יהודה וצרו על ירושלים, אך התקשו בכיבוש העיר בגלל הביצורים שנבנו בימי עוזיהו, סבו של אחז (דברי הימים־ב כו 15-9).
בזמן המצור שלח אלוהים את ישעיהו עם בנו שְׁאָר יָשׁוּב אל אחז מלך יהודה, ובפי הנביא דברי עידוד. מטרת הנבואה: להזכיר לאחז ולעמו כי חיי כל בני האדם נתונים בידיו של אלוהים, וכי על כולם – גויים כיהודים – להאמין בו ולבטוח בו (ראה גם דניאל ד 34).
ישעיהו ז 7-3:
3 וַיֹּאמֶר יהוה אֶל יְשַׁעְיָהוּ: "צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז, אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ, אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה, אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס.
4 וְאָמַרְתָּ אֵלָיו: 'הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט, אַל תִּירָא, וּלְבָבְךָ אַל יֵרַךְ מִשְּׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה, בָּחֳרִי אַף רְצִין וַאֲרָם וּבֶן־רְמַלְיָהוּ.
5 יַעַן, כִּי יָעַץ עָלֶיךָ אֲרָם רָעָה, אֶפְרַיִם וּבֶן־רְמַלְיָהוּ לֵאמֹר׃
6 "נַעֲלֶה בִיהוּדָה וּנְקִיצֶנָּה, וְנַבְקִעֶנָּה אֵלֵינוּ, וְנַמְלִיךְ מֶלֶךְ בְּתוֹכָהּ, אֵת בֶּן־טָבְאַל,"
7 כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: "לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה!"
"צֵא נָא לִקְרַאת אָחָז, אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ, אֶל קְצֵה תְּעָלַת הַבְּרֵכָה הָעֶלְיוֹנָה, אֶל מְסִלַּת שְׂדֵה כוֹבֵס." – ישעיהו נשלח לפגוש את המלך אחז בשעה שהלה עמד לבחון את מקורות אספקת המים והמחיה נוכח המצור, והשקיף לעבר האויבים הצרים עליו (המקום התאים ליצירת קשר עין עם האויב, כפי שמתברר מישעיהו לו 2).
בעוד המלך בא לבחון את משאביו הארציים, בא אליו הנביא כדי להזכיר לו שמקור חייו, הגנתו וביטחונו הם בידי אלוהים בלבד.
"אַתָּה וּשְׁאָר יָשׁוּב בְּנֶךָ." – אלוהים ציווה על הנביא להביא את בנו שְׁאָר יָשׁוּב לפגישה עם המלך.
"הִשָּׁמֵר וְהַשְׁקֵט!" – המסר בפי הנביא היה פשוט וברור:
"הִשָּׁמֵר" – פעל נכונה ואל תעשה מעשים פזיזים! דאג להגנת העיר, ואל תעז לפנות לעזרת מלך אשור כאילו הוא יכול להצילך!
"הַשְׁקֵט" – אל תפחד! אם תניח בידי אלוהים את המצב, לא יישאר זכר מאויביך.
"שְׁנֵי זַנְבוֹת הָאוּדִים הָעֲשֵׁנִים הָאֵלֶּה" – הנביא מתאר את רצין מלך ארם ואת פקח בן־רמליהו מלך ישראל כגורמים שכבר אבד עליהם הכלח. איומם מדומה ואין לחשוש מפניהם. בעיני אלוהים הם קצה זנב שרוף המעלה עשן.
כאשר אחז מלך יהודה מביט מעבר לחומה, הוא רואה צבא חזק המאיים להשמידו. לעומת זאת, כאשר הנביא מתאר את אותו הצבא הוא מכנה אותו "זנב אוד עשן". הוא חוזה מראש את תבוסת ארם וישראל, תבוסה שאכן התרחשה כעבור פחות משנתיים (בשנת 733-732 לפנה"ס), כאשר נוצח רצין על־ידי האשורים (מלכים־ב טו 29-32, טז 9; דברי הימים־א ה 26). פקח בן־רמליהו מלך ישראל נרצח על־ידי הושע בן־אלה שתפס את השלטון והשתעבד למלך אשור.
הנבואה הראשונה:
"כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה: 'לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה'." (פסוק 7) – אלוהים מתייחס לתכניתם של מלך ארם ומלך ישראל להרוג את אחז ולהמליך את בן־טבאל במקומו, ונותן הבטחה גורפת: "זה לא יקרה!" אלוהים הוא שקובע מי יֵשב על כיסא מלכות זה או אחר, על כיסא דוד יֵשב רק מלך מזרע דוד, והחלפת מלכים תתבצע תמיד בעיתוי שקובע אלוהים.
ישעיהו ז 8-9:
8 כִּי רֹאשׁ אֲרָם דַּמֶּשֶׂק, וְרֹאשׁ דַּמֶּשֶׂק רְצִין. וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם.
9 וְרֹאשׁ אֶפְרַיִם שֹׁמְרוֹן, וְרֹאשׁ שֹׁמְרוֹן בֶּן־רְמַלְיָהוּ. אִם לֹא תַאֲמִינוּ, כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ."
הנבואה השנייה:
להוכחת הבטחתו של אלוהים כי "לֹא תָקוּם וְלֹא תִהְיֶה", ישעיהו מתנבא לפני אחז המלך: "...וּבְעוֹד שִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה יֵחַת אֶפְרַיִם מֵעָם" – כלומר, המלכות הצפונית, ממלכת ישראל, לא תיקרא יותר "עם".
בפועל, האשורים כבשו את שומרון והגלו רבים מבני עשרת השבטים לאזור בבל בשנת 722 לפנה"ס (מלכים־ב יז 24). בנוסף לכך, בשנת 669 לפנה"ס הובאו זרים רבים לשומרון כדי ליישב את האזור במקום הגולים, וכך נסתם הגולל על קיום עשרת השבטים כעם בשומרון (עזרה ד 10), בדיוק 65 שנים לאחר מתן הנבואה זו (669 = 65 - 734).
"אִם לֹא תַאֲמִינוּ, כִּי לֹא תֵאָמֵנוּ." – הנביא מסיים באזהרה: "אם לא תאמינו לנבואותיו ולאזהרותיו של אלוהים, לא יהיה לכם קיום אלא תיפלו" (ראה שמואל־ב ז 16: "וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם"; ישעיהו כב 23). מי שלא מאמין באלוהים, לא יזכה לביטחון ויציבות. מי שיאמין להבטחות הבורא וייתן לכך ביטוי מוחשי בחייו, יזכה להגנה ולביטחון מאלוהים (דברי הימים־ב כ 20).
אחז מלך יהודה רואה לנגד עיניו את צבאות ארם וישראל המתכוננים להשמידו. מול עובדות אלה, ישעיהו הנביא מבטיח לו שעצת האויבים לא תקום ומעודדו עם נבואה שתתגשם בעוד 65 שנים.
מחשבתו הטבעית של המלך ודאי הייתה: "מה עוזר לי עוד 65 שנה? אני צריך פתרון עכשיו!" אלוהים שידע את מחשבות המלך, ועל מנת לעודדו הציע לו הצעה נדיבה מאין כמוה: "שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם יהוה."
ישעיהו ז 13-10:
10 וַיּוֹסֶף יהוה דַּבֵּר אֶל אָחָז לֵאמֹר׃
11 "שְׁאַל לְךָ אוֹת מֵעִם יהוה אֱלֹהֶיךָ; הַעְמֵק שְׁאָלָה, אוֹ הַגְבֵּהַּ לְמָעְלָה."
12 וַיֹּאמֶר אָחָז: "לֹא אֶשְׁאַל וְלֹא אֲנַסֶּה אֶת יהוה."
13 וַיֹּאמֶר: "שִׁמְעוּ נָא בֵּית דָּוִד: הַמְעַט מִכֶּם הַלְאוֹת אֲנָשִׁים, כִּי תַלְאוּ גַּם אֶת אֱלֹהָי?"
על פי מילון העברית המקראית, המילה "אות" משמעותה "מופת המאשר שאלוהים הוא המדבר" או "נס ומופת". (צבי קדרי, מ. 2006. ערך "אות")
אחז קיבל זכות ייחודית: "שאל לך אות בסדר גודל שרק אלוהים יכול לעשות. אין הגבלה, בקש נס שעניינו בשאול, בארץ או בשמים... רק שאל!" אלוהים היה מוכן לתת למלך אות על מנת לגרום לו להאמין ולבטוח במסר שבפי הנביא ישעיהו – דהיינו, "צבאות ארם וישראל לא יפגעו בך."
"לֹא אֲנַסֶּה אֶת יהוה." – המלך סירב לבקש אות שהרי התורה אוסרת לנסות את אלוהים (דברים ו 16), אף־על־פי שאלוהים הוא זה שהציע לו את האות. תגובת אחז הצבועה והצינית הוכיחה את עומק רשעותו וזלזולו באלוהים (ראה דברי הימים־ב כח).
הוא ידע שאם האות יתקיים, הוא יצטרך לציית לכל דברי ישעיהו ולחזור בתשובה. את זאת הוא לא רצה לעשות!
תגובתו של אחז העלתה את חמתו של אלוהים. עתה פנה הנביא לכל בית דוד ואמר:
"לָכֵן יִתֵּן אֲדוֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת." – אחז סירב לבקש אות ולכן אלוהים מיזמתו ייתן אות לבית דוד.
הנבואה השלישית
ישעיהו ז 15-14:
14 לָכֵן יִתֵּן אֲדוֹנָי הוּא לָכֶם אוֹת: הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיוֹלֶדֶת בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ "עִמָּנוּ אֵל".
15 חֶמְאָה וּדְבַש יֹאכֵל, לְדַעְתּוֹ מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב.
בפסוקים הנדונים המילה "אות" מורה על פעולה על־טבעית, נס בסדר גודל שרק אלוהים מסוגל לחולל. האות ניתן על־ידי אלוהים ונעשה בכוחו.
לא נשכח כי מעבר לחומות חונים צבאות ארם וישראל המוכנים בכל רגע לכלות את המלך אחז. "אות" בסדר גודל של קוסם המוציא ארנבת מהכובע, לא היה משכנע אותו שאלוהים לצדו.
ישעיהו הנביא אמר שהעלמה תהיה הרה ותלד בן אשר ייקרא "עִמָּנוּ אֵל".
המילה "עַלְמָה" (פסוק 14), כפי שנראה בהמשך, משמעותה אישה צעירה שלא נשואה, משמע שמבחינת אלוהים גם לא קיימה יחסים עם גבר, (כלומר – בתולה.)
אילו היה מדובר באישה נשואה כלשהי, הרי שלא היה כל ערך ל"אות".
שם הילד שייוולד לבתולה ייקרא "עִמָּנוּ אֵל". הוא אמנם ייוולד מאישה, אך בו־בזמן משמעות שמו היא "אלוהים עמנו" (ראה ח 10-9).
גודל האות הוא בשילוב הנתונים שהנבואה מספקת, ראשית "הָעַלְמָה הָרָה", לכאורה דבר בלתי אפשרי, לידת בתולין עלמה שלא קיימה יחסי מין והיא הרה, ייתכן רק כנס על טבעי. שנית, שמו יהיה "עִמָּנוּאֵל" משמעות השם עמנואל הינו אלוהים איתנו (עמנו-אל) ומרמז על הטבע האלוהי של אותו יילוד.
"חֶמְאָה וּדְבַשׁ יֹאכֵל." בפסוקים 25-21 אנו למדים שארץ יהודה תסבול מהאויבים הבאים עליה. יושביה יאבדו את שדותיהם ואת אדמתם, וכל שיצליחו להציל יהיה מעט צאן ובקר. אף־על־פי שכיום אנו רגילים לשייך חמאה ודבש כמוצר טעים ובעלה רמה. חמאה הנה מוצר לוואי של החלב, ואת הדבש מצאו בתקופה ההיא ביער בכוורות דבורים. עלינו להבין את הרקע התרבותי של הפסוקים בתקופה בה נכתבו הפסוקים. מאכלים אלה מעידים על תקופת מצוקה ומחסור.
חורבן בקנה מידה שכזה בא על הממלכה הצפונית מידי האשורים בשנת 722 לפנה"ס, ועל יהודה מידי הבבלים בשנת 586 לפנה"ס.
יוצא מכך שהנביא אומר: "התקופה בה יופיע עִמָּנוּאֵל תהיה קשה במיוחד." מדובר על תקופה הדומה לימי אחז, קרי – לחץ של אויבים, גלות וכיבוש על־ידי צבאות זרים.
(ישוע נולד בעת שעם ישראל נאנח תחת כיבוש רומי)
"לְדַעְתּוֹ מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב." – ישעיהו ממשיך לתאר את הבן המובטח מהעלמה, את עִמָּנוּאֵל: הוא ימאס ברע ויבחר בטוב. הנביא אינו מציין מתי עִמָּנוּאֵל יתחיל למאוס ברע ולבחור בטוב. זוהי תכונה תמידית. עִמָּנוּאֵל יבוא לעולם כתינוק. בכל יום שיגדל הוא ישכיל בתחומי החיים השונים. למרות תהליך הלמידה הזה, הטבעי לכל אדם, הוא יעשה כל דבר בשלמות וללא טעות.
לאחר שהנבואות הקודמות לא השפיעו על דעתו של אחז (שהרי הן מנובאות לעתיד הרחק מהצרה שעומדת לפניו כעת) הוסיף ישעיהו וחזר לגעת בנבואתו הראשונה:
"...כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב תֵּעָזֵב הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתָּה קָץ מִפְּנֵי שְׁנֵי מְלָכֶיהָ."– עתה ישעיהו מוסיף הבטחה שעומדת להתגשם עוד במהלך חיי הנוכחים:
"בְּטֶרֶם" יגיע הנער לגיל שבו פיתח הבחנה מוסרית – כלומר, עוד לפני שתהיה לו היכולת לבחור בין טוב לרע – יסורו מעל האדמה שני המלכים, מלך ארם ומלך ישראל, שאחז ותושבי יהודה מפחדים מהם.
השאלה שנשאלת היא – מי הוא הנער? האם מדובר בבן של ישעיהו "שאר ישוב", אולי הנביא מתכוון לעִמָּנוּאֵל, ואולי לאחר...
פסוק 15 מתאר את עִמָּנוּאֵל כאחד הבוחר בטוב ומואס ברע תמיד, מיום לידתו, בעקביות מושלמת. "הנער" לעומת זאת, לומד לבחור בין טוב לרע, כך שככל הנראה לא מדובר בעמנואל.
בשלב זה מפנה ישעיהו את תשומת לבם של שומעיו אל בנו הקטן שְׁאָר יָשׁוּב שעומד לידו. שְׁאָר יָשׁוּב הנו ילד רגיל אשר נולד באופן טבעי. כמו כל ילד הוא טועה, ולעתים הוא דווקא בוחר ברע ומואס בטוב. ישעיהו אומר: לפני ששְׁאָר יָשׁוּב יגיע לגיל שבו מצפים ממנו למאוס ברע ולבחור בטוב (להבדיל בין טוב ורע), יסור האיום מעל מלך יהודה ויושבי ירושלים. זו היא כמו כן הסיבה שאלוהים ביקש מישעיהו להביא את בנו איתו.
אלוהים השתמש בשְׁאָר יָשׁוּב כדי להגדיר את טווח הזמן בו עתידים מלכי ארם וישראל להסיר את האיום מעל יהודה. האמירה "בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר..." לא מגדירה גיל מדויק, אלא תקופה קצרה יחסית בהתפתחות הילד. יוצא מכך שעל המלך לצפות להתגשמות הבטחתו של אלוהים בקרוב.
דברי הנביא ישעיהו בפרק ז נאמרו בשנת 734 לפנה"ס ואכן ההיסטוריה מלמדת כי התגשמו במהרה. תוך פחות משנתיים, המלך זכה לראות את קיום הבטחתו של אלוהים. רצין מלך ארם הומת על־ידי מלך אשור ופקח בן־רמליהו מלך ישראל נרצח על־ידי הושע בן־אלה, אשר תפס את השלטון והשתעבד לאשור. לאחר עשר שנים נוספות, בשנת 722 לפנה"ס, האשורים השלימו את כיבוש הממלכה הצפונית והגלו את תושביה. ישעיהו צדק!
"עלמה" בתנ"ך
כדי להכריע בשאלת משמעותה של מילה כלשהי, יש לבדוק את ההקשר שבו היא מופיעה. לדוגמה, במשפט "בדי העץ עפו ברוח" משמעות המילה בד היא ענף. אבל במשפט "קניתי בד כדי לתפור שמלה" משמעותה אריג. לכן עלינו לבדוק את ההקשר כדי להבין את משמעות המילה עלמה, כמו כן להשוות אותה למקומות אחרים בהם היא מופיעה.
המילה מופיעה בתנ"ך שבע פעמים, והכוונה היא תמיד לעלמה צעירה (ברא' כ"ד 43, שמות ב' 8, תהל' ס"ת 26, משלי ל' 19, שה"ש א' 3, ו' 8; ישע, ז' 14). אדוארד הינדסון אומר, "אומנם המילה עלמה אינה משמשת בדרך כלל במשמעות של בתולה, אבל השימוש שנעשה בה מלמד שתמיד מדובר בנערה בתולה". נוסף על כך, "התנ"ך אף פעם לא משתמש במילה עלמה כשהוא מדבר על אשה נשואה, אלא תמיד כשהכוונה היא לאשה לא נשואה" (7 ,Hindson, II). נבדוק את מראי המקום שבהם מופיעה המילה.
בראשית כ"ד 43
בבראשית כ"ד אליעזר מגיע לנחור, ומתפלל שאלוהים יעזור לו למצוא את האשה הנכונה לבנו של אברהם. בפסוק 16 מתוארת רבקה כ"נערה טובת מראה מאוד, בתולה, ואיש לא ידעה". בהמשך אליעזר מתייחס אליה כאל "העלמה" (פס' 43).
שמות ב' 8
ריצ'ארד ניסן כותב על פסוק זה:
בשמות ב' מסופר שבת פרעה משתה את משה מן המים. אחותו של משה, מרום, עמדה מנגד וצפתה במתרחש. ואז היא רצה אל בת פרעה והציעה לה למצוא עבורה אשה עברייה (את אמה), כדי שתיניק את התינוק. "ותאמר לה בת פרעה: 'לכי', ותלך העלמה ותקרא את אם הילד".
התיאור של מרים בפס' 4 מעיד שהיא לא היתה מבוגרת בהרבה ממשה. עצם העובדה שהיא עדיין חיה אז בבית הוריה מאשר את העובדה הזאת.
פסוק זה מלמד שכל מרכיב ביולוגי של הבתולין שקיים במונח עלמה כלול במשמעות של קבוצת הגיל שהמונח מעיד עליה. מרים אחות משה היתה נערה בתולה (137 ,V ,Niessen).
תהילים ס"ח 26
בפסוק זה, "עלמות תופפות" חן חלק מהתהלוכה שמלווה את המלך אל ה"קודש". ניסן אומר שאין ספק שהעלמות "אינן זונות או נשים מופקרות, אלא משרתות קדושות של אלוהים , ואם כך, הן בתולות. חוץ מזה, לפי המנהג השמי, נשים רווקות לקחו חלק בתהלוכת חתונה ובאירועים חגיגיים. אם כך, העלמות שלקחו חלק בתהלוכה היו בתולות" (138 ,V , Niessen).
משלי ל' 19
המחבר מפרט ארבעה דברים ש"נפלאו ממנו" - "דרך הנשר בשמים, דרך נחש עלי ציר, דרך אונייה בלב ים ודרך גבר בעלמה. בפס' 20 הוא יוצר הקבלה ניגודית בין העלמה לאשה המנאפת" (7 ,II ,Hindson). הינדסון מביא את פרשנותו למשלי ל' 19, ומציין ש"הסמיכות של הפסוקים הבאים בידי המהדיר יוצרת ניגוד בין הברכה הטבעית ששורה בחייה של הנערה המוסרית לבין הרוע של האשה הנואפת. אם כך, התמונה שלפנינו היא של נערה בתולה" (7 ,II ,Hindson).
שיר השירים א' 3
בקטע זה מתוך שיר האהבה אשר לשלמה, הכלה אומרת על חתנה, "לריח שמניך טובים שמן תורק שמך , על כן עלמות אהבוך". ג'ק דיר מסביר, "שמו של האדם העיד על אופיו ועל המוניטין שלו (השווה עם שמ"ב ו' 9). כלומר, ההשוואה בין שמו של שלמה לשמן טוב (בושם) פירושה שאופיו היה נעים הליכות ומושך בעיני השולמית. מסיבה זו, היא אמרה, רבות נמשכו אליו" (1012 ,1011 ,55 ,Deere). הנשים האחרות שנמשכו לחתן בשל אופיו "לא היו נשים נשואות, אלא נערות שהשתוקקו לבעל אך לא הצליחו לזכות בו. המילה (עלמה) במקרה זה, מרמזת על בתולין" (140-41 ,V ,Niessen).
שיר השירים ו' 8
בפסוק זה מוזכרות שלוש קטגוריות של נשים שגרו בהרמון המלך: מלכות, פילגשים ועלמות. ניסן מציין ש:
המלכות היו מן הסתם נשואות, ומעמדן של הפילגשים היה דומה לזה של נשים חוקיות בימינו. העלמות ככל הנראה מנוגדות לשתי הקבוצת האלה, ולפיכך הן לא נשואות, הן עמדו לשירותן של המלכות, ובסופו של דבר נועדו להיבחר כנשים למלך. לפיכך טבעי להניח שהן היו בתולות. יש לכך אישור בפרק ב' של מגילת אסתר. אחשוורוש אסף מספר רב של בתולות (מרחבי הממלכה), במטרה לבחור מביניהן מלכה חדשה (ב' 4-1). הטוהר של הנשים היה כה חיוני, עד שהן נאלצו לעבור תהליך של טוהרה ומירוק שנמשך שנה תמימה (ב' 13-12) לפני שהובאו אל חדר המלך. לא היה כל ספק בדבר היותן בתולות; זה היה דבר ברור מאליו (,14 ,V ,Niessen).
ר' דיק ווילסון חקר את השימושים השונים של המילה עלמה בתנ"ך, והגיע לשתי מסקנות: "ראשית, ככל הידוע לנו, המילה עלמה לעולם אין כוונתה 'אשה צעירה נשואה' ; שנית, מאחר שהחוק והשימוש הרווח במילה יוצאים מתוך הנחה שכל 'עלמה' היא בתולה ומוסרית, אלא אם כן הוכח אחרת, יש מקום להניח שרבקה והעלמה שעליה מדובר בישעיהו ז' 14, וכן כל העלמות האחרות, היו בתולות, אלא אם כן מישהו יכול להוכיח שזה לא כך" (316 ,M'AI ,Wilson).
לסיכומו של עניין, אף לא פעם אחת בהן התנ"ך מזכיר את המושג "עלמה" אין מדובר באישה שהיא לא בתולה.
וויליס ג' ביצ'ר מביע את אותה דעה במאמרו הקלאסי the of Prophecy The Mother Virgin ("הנבואה אודות האם הבתולה"), "המילונים העבריים מלמדים שהמילה עלמה (שבישעיהו ז' 14 תורגמה בשפות השונות ל"בתולה") עשויה להצביע על כל אשה צעירה, בין שמדובר בבתולה ובין שלא. כך זה ללא ספק כשמדובר בנגזרות של המילה , אבל המקרא משתמש במילה במשמעות של בתולה, וכך זה בכל פעם שבה ניתן לקבוע בוודאות את משמעותה" (179-80 ,PVM ,Beecher).
משמעות המילה "עַלְמָה" בתרגומי תנ"ך
ספטואגינטה
תרגום הספטואגינטה, או "תרגום השבעים" (בלטינית Septuaginta או LXX) הוא השם שניתן לתרגום התורה, שהיה למעשה התרגום הראשון לספר תנ"כי כלשהו. מאוחר יותר נתרחב השם והוכללו בו התרגומים היווניים לכלל ספרי המקרא, וכן לחיבורים נוספים שאינם נכללים בקאנון העברי.
התרגום אשר הושלם במאה השנייה לפני הספירה הוא במקורו תרגום שנעשה על ידי רבנים\מלומדים יהודים, עבור יהודי אלכסנדריה, ששפתם באותם ימים הייתה יוונית. סיפור מפורט על התהוות התרגום נמצא במקור החיצוני הידוע בשם "איגרת אריסטיאס". סיפור זה, שגרסות שונות שלו מופיעות גם במקורות התלמודיים, מספר על שבעים ושניים זקנים יהודים, שהוזמנו לאלכסנדריה על ידי אוליגרך מצרים תלמי השני (פילדלפוס, מלך בין השנים 285 לפנה"ס עד 247 לפנה"ס), כדי לתרגם את התורה, לצורך צירופה לספרייה הגדולה באלכסנדריה. על פי הסיפור, לשבעים ושניים הזקנים ניתנו תנאים פיזיים נוחים למעשה התרגום. המלומדים הושבו בחדרים שונים במטרה לראות האם יתקבלו תרגומים שונים, אך המלומדים תרגמו את התורה באופן זהה למדיי. מלבד אגרת אריסטיאס והמקורות התלמודיים, מופיע הסיפור גם בחיבור של אפיפניוס מסלמיס (403-320 לספירה) - על מידות ומשקלות.
בתרגום הספטואגינטה מתורגמת המילה "עַלְמָה" – הן בבראשית כ"ד 43 והן בישעיהו ז' 14 למילה "בתולה" (ביוונית: παρθένος), וזאת לפני זמנו של ישוע ועל ידי מלומדים יהודים. מה שנותן לנו אפשרות לראות שרעיון "המשיח מבתולה" איננו רעיון נוצרי או פאגאני אלא יהודי תנ"כי לכל דבר.
הפשיטתא הסורית
הפשיטא (או הפשיתא) הוא תרגום התנ"ך בלשון הסורית, ומאוחר יותר נוסף בו גם תרגום ברית החדשה, השם פשיטא מפני שהוא תרגום מילולי ללא פירוש, וכדי להבדילו מן התרגומים בספר Hexapla של אוריגינס.
הפשיטתא שלפנינו נזכרה בפי אבות הכנסיה במאה הרביעית, וביחוד ע"י אפרים הסורי. יש מסורה כי אבנר מלך אודיסא שלח לארץ ישראל לתרגם לו את התנ"ך לסורית. אבנר היה בן מונבז ואמו הייתה הליני המלכה.
לדעת החוקרים, אבנר הוא איזאטיס מלך אדיאביני (זוטס מלך חדייב) שמזכיר יוסיפוס (קדמוניות ס"כ פ"ג ד') כי שלח חמשת בניו לירושלים ללמוד לשון היהודים וחכמתם. איזאטיס קרא בתורת משה, ואפשר שקרא את התרגום הסורי הנודע עתה בשם פשיטתא (עי' גרץ געשיכטע ח"ג 405). לפי זה היה התרגום הסורי של התורה מצוי במאה הראשונה, ובמאות שאחריה הוסיפו לתרגם גם נ"ך, ואח"כ את הברית החדשה, והשלימו כל התרגום במאה הרביעית בזמן אפרים הסורי.
הפשיטתא תורגמה מעברית בעזרת חכמי ישראל, לפי מסורות שנהגו אז בא"י.
(אוצר ישראל לי"ד איינענשטיין)
הוולגטה הלטינית
נעשתה בחסות הירונימוס (420-325 בערך), שיצר מכל התרגומים הלטיניים תרגום הומוגני משופר. העבודה נעשתה בין השנים 405-390, והירונימוס הסתייע רבות ביהודים שהכיר. תרגום הספרים הראשונים שטיפל בהם (נביאים ראשונים, שמואל ומלכים) נעשה בצמוד לטקסט העברי
הפשיטא, הוולגטה ותרגום השבעים כולם מתרגמים את המילה "עלמה" ל-parthenos ביוונית, או למקבילות שלה - בתולה ו-Virgo.
פירושה של הברית החדשה
"כָּךְ הָיְתָה הֻלֶּדֶת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ: מִרְיָם אִמּוֹ הָיְתָה מְאֹרֶסֶת לְיוֹסֵף וּבְטֶרֶם הִתְאַחֲדוּ נִמְצְאָה הָרָה לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. יוֹסֵף בַּעֲלָהּ, שֶׁהָיָה צַדִּיק וְלֹא רָצָה לְהַצִּיג אוֹתָהּ לְחֶרְפָּה, הֶחְלִיט לְשַׁלֵּחַ אוֹתָהּ בַּסֵּתֶר. בְּעוֹד שֶׁהָיָה מְהַרְהֵר בָּזֶה נִראָה אֵלָיו מַלְאַךְ יהוה בַּחֲלוֹם וְאָמַר: "יוֹסֵף בֶּן דָּוִד, אַל תַּחְשֹׁשׁ לָקַחַת אֵלֶיךָ אֶת מִרְיָם אִשְׁתְּךָ, כִּי אֲשֶׁר הוֹרָה בָּהּ מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הוּא. הִיא יוֹלֶדֶת בֵּן וְאַתָּה תִּקְרָא שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ, כִּי הוּא יוֹשִׁיעַ אֶת עַמּוֹ מֵחַטֹּאתֵיהֶם." כָּל זֶה אֵרַע לְמַעַן יִתְקַיֵּם מַה שֶּׁדִּבֵּר אֲדֹנָי בְּפִי הַנָּבִיא: "הִנֵּה הָעַלְמָה הָרָה וְיֹלֶדֶת בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ עִמָּנוּ אֵל." לְאַחַר מִכֵּן הֵקִיץ יוֹסֵף מִשְּׁנָתוֹ וְעָשָׂה כְּפִי שֶׁצִּוָּהוּ מַלְאַךְ יהוה. הוּא לָקַח אֵלָיו אֶת אִשְׁתּוֹ מִבְּלִי שֶׁיָּדַע אוֹתָהּ עַד אֲשֶׁר יָלְדָה בֵּן, וְקָרָא אֶת שְׁמוֹ יֵשׁוּעַ." (מתי א' 18:25)
בבשורת מתי פרק א פסוקים 23-18 מתוארים המאורעות שקדמו להולדת ישוע מהבתולה מרים שהרתה דרך רוח הקודש. הכתוב מציין במפורש שלידה זו הייתה התגשמות דברי הנביא ישעיהו בפרק ז 14:
א. הריון של בתולה הנו אות שרק אלוהים מסוגל לחולל, ואלוהים השתמש במרים בת יוסף להיות אותה "עלמה" עליה התנבא ישעיהו בפסוק 14 של פרק ז'.
ב. התינוק ישוע, הוא "עִמָּנוּ אֵל" ("אלוהים איתנו"), שמו מלמד על היותו אלוהי.
דקדוק וסמנטיקה
בדיקה מדוקדקת של כמה מילות מפתח בפס' 14 מראה שהמילה "הרה" בפס' 14 איננה "פועל, אלא שם תואר נקבי, שמחובר למילה אחרת - 'יולדת' - בבינוני פועל, ושתיהן יחד מלמדות שהנביא רואה בעיני רוחו את האירוע" (8 ,II ,Hindson). המילה והבניין שהנביא משתמש בהם דומים למה שאמר מלאך אלוהים להגר, כשברחה למדבר מאות שנים קודם לכן, "הנך הרה ויולדת בן" (ברא' ט"ז 11).
ברור שיש לראות את הזמן המילולי של המילה הרה במשמעות של הווה... גורם הזמן חשוב מאוד להבנת הפסוק. אם משמעות המילה עלמה היא בתולה, ואם עלמה זו היא כבר הרה ועומדת ללדת בן, הרי שהנערה עודנה בתולה, למרות שהיא עומדת להיות אם. יש לחשוב על הסתירה שעלולה להיות בפסוק זה אם הוא לא מתייחס ללידה היחידה בהיסטוריה מבתולה, כלומר ללידתו של ישוע. הבתולה הרה. איך זה שהיא בתולה והרה בו זמנית? הכוונה היא שהילד שלה יוולד בדרך נס, ללא התערבות של אב בשר ודם, ,שלמרות ההיריון האם עדיין תיחשב לבתולה. המילה עלמה ("בתולה") מרמזת על מצב נוכחי של בתולין, ממש כשם שהמילה הרה מלמדת על מצב נוכחי של הריון. אם הפעולה המילולית היתה בזמן עתיד, לא היתה כל הבטחה לכך שהבתולה שתלד בן בעתיד, אכן תישאר בתולה ולא אשה. אבל אם הכוונה היא ש"בתולה ילדה בן" ונשארה גם בתולה וגם אם (אמא), אין מנוס מהמסקנה שמדובר בלידה מבתולה (8 ,II ,Hindson).
למי הנבואה?
'שמעו נא בית דוד'. נראה שהשימוש בלשון רבים בפס' 14 - 'לכם', קשור לאמירה הקודמת בלשון רבים (בפס' 13). מאחר שההקשר מלמד שהשושלת של בית דוד היא שעמדה בסכנה בשל הפלישה הצפויה, נדמה כי ראוי לראות בשימוש ב'לכם' בלשון רבים הוכחה לכך שהאות נועד ל'בית דוד' " (6 ,II ,Hindson).
כמה מחוקרי המקרא והברית החדשה מתנגדים למסקנה הזו בטענה שנבואתו של ישעיהו "נועדה להיות אות שאלוהים נתן למלך אחז, כהוכחה לכיבוש הממלכה הצפונית והממלכה הדרומית בידי מלך אשור. מאחר שלידת הילד נועדה לתת אות לאחז, הגיוני להסיק שהלידה התרחשה בימיו. ואם כך, ישעיהו ז' 14 היה צריך להתגשם לפחות באופן חלקי כבר אז" (205-6 Mueller VCS). למרות שיש המוצאים היגיון בדיעה הזו, אני חושב שהיא לוקה בחסר בכמה נקודות.
ראשית, דעה זו חייבת למצוא פירוש למילה עלמה, שלא מחייב שתהיה לה משמעות של בתולין. בלי פירוש כזה, חסידי הדעה הזו חייבים למצוא את הבלתי אפשרי: שתי לידות מבתולה במהלך ההיסטוריה - אחת בימיו של אחז והשנייה במקרה של מרים אם ישוע. אבל כבר ראינו את שפע העדויות התומכות במסקנה ההפוכה. העובדות מלמדות שהעלמה שעליה מנבא ישעיהו היא בתולה צעירה בגיל הנישואין, לא רק אשה צעירה. העלמה של ישעיהו היא ללא ספק בתולה שהרתה.
שנית, אלה שדוגלים בהתגשמות מיידית של נבואות אינם מתייחסים ברצינות מספקת לזמנים שמופיעים בישעיהו ז' 14, ושתומכים במסקנה שהעלמה תהיה בתולה והרה בו זמנית.
שלישית, האות שישעיהו מנבא הוא על טבעי, לא אות טבעי. אם העלמה שהוא מדבר עליה תהרה בעקבות מגע מיני עם גבר, איזה אות יש כאן שיכול לאמת את דברו של אלוהים? יש צורך בנס, והנס בא לידי ביטוי בלידתו של בן מבתולה.
רביעית, ההקשר הרחב יותר של ישעיהו וי-י"ב מלמד שהילד עמנואל, שעתיד להיווצר ברחמה של בתולה, צריך להיות אדם שהוא גם אלוהי, לא סתם אדם (ראה ישע' ט' 6-5, י"א 16-1). אף אדם אחר בהיסטוריה לא יכול למלא את הדרישה הזו, חוץ מישוע.
וחמישית, הנבואה בישעיהו ז' 14 מתייחסת אל אחז כאל מי שעמד אז בראש בית דוד ושושלת המלכים שבאה בעקבותיו. באופן חלקי הנבואה נועדה להבהיר לאחז ולצאצאיו שבית דוד ימשיך ויתקיים גם אחריהם. מדובר בהתגשמות מאוחרת של הנבואות, ולא בהתגשמות מוקדמת שלהן.
אחז ואנשי החצר שלו חשש, מהכחדתו של בית דוד והחלפת המלך על ידי אחד ממלכי אשור. אבל ככל שהזמן שנדרש להתגשמות הנבואה שניתנה לבית דוד יהיה ממושך יותר, כך יארכו ימיה של השושלת שצאצאיה יחזו בהתגשמות הנבואה. אלכסנדר אמר את הדברים הבאים, "...ההבטחה שישוע יוולד ביהודה למשפחת המלכות היתה עשויה לשמש לאחז כאות לכך שהממלכה לא תגווע בימיו, והמועד שבו יתממש האות היה רחוק דיו מכדי שיהפוך למגוחך או לבלתי הולם. ככל שהתגשמותו רחוקה יותר, כך בטוחה יותר ההבטחה להמשכיות קיומה של יהודה, ההבטחה שהאות נועד להבטיח". (258 ,YBOTI ,Feinberg).
ההבטחה וחז"ל
למרות הנוהג המקראי. בבראשית ג' 15 מופיעה בבירור הקביעה שהגואל העתיד לבוא הוא מזרע האישה, לידתו תחושב על פי אימו. מסיבה שאיננה מפורטת כאן, האב אינו נחשב, דבר זה נוגד לחלוטין את ההשקפה המקראית. ברור מתרגום יונתן ומתרגום ירושלמי שקטע
זה נחשב לקטע המדבר על המשיח. נראה גם כי הביטוי התלמודי "פעמי המשיח" נשאב מפסוק זה. ספר בראשית אינו מסביר כיצד או מדוע ניתן לכנות את הגואל "זרע האישה". לשם כך יהיה עלינו לפנות למקומות אחרים, מאות שנים אחר כך קם לישראל נביא בשם ישעיהו. בחלקו נפל התפקיד להסביר למה ומדוע מחושב אילן היוחסין של המשיח על פי אימו. ישעיהו כותב: 'לכן ייתן ה' הוא לכם אות, הנה העלמה הרה ויולדת בן, וקראת שמו עמנואל" (ז' 14) שהרי זה הפסוק שעליו אנו מנסים לשפוך אור.
לידת האדם שמדובר בו בקטע זה מתוארת באות. מכאן ברור שיש דבר מה יוצא דופן בלידה זו. במילים אחרות, היא לא לידה רגילה, כי לידה כזו לא יכולה לשמש אות. היא חייבת להיות לידה ייצאת דופן באופן כלשהו, עצם קיומו של עם ישראל החל באות הקשור בלידה.
הכתובים מספרים שיצחק נולד אחרי שאברהם ושרה עברו את הגיל שבו יכלו לצפות לילדים, אברהם היה בן 99 ושרה כת 89 כאשר הבטיח להם אלוהים ששרה תלד בן (בראשית י"ח). לידה זו נועדה להיות האות שאלוהים אכן יקיים את בריתו עם אברהם ויעשה אותו לגוי גדול. כעבור שנה התגשם האות בלידתו של יצחק. האות שימש כדי לחזק את הברית. הלידה הייתה כרוכה בנס.
לידת הבן המתואר בקטע נועדה גם היא להיות אות - משמע. לידה יוצאת דופן. לידה זו אינה יוצאת דופן מפאת גיל האם. האות יהיה בכך שהבן ייוולד לבתולה.
כאמור, בנקודה זו מתעורר הויכוח האחר, שהרי הרבנים טוענים שהמילה העברית "עלמה" אין פירושה "בתולה", כי אם "אישה צעירה". (בן-דוד, מ. 2008, על פתחה של רומי) אלא שאין הם משכילים להסביר כיצד ייתכן שלידה של אישה צעירה (שקורה כל רגע ורגע) יכול לשמש אות.
הרבנים מצטטים את רש"י כמי שמפרש את המילה עלמה כ"אישה צעירה". רש"י אכן מייחס את ישעיה ז' 14 לאישה צעירה, (הוא כנראה נהג כך מאותה סיבה שייחס את ישעיה נ"ג לישראל ולא למשיח). אולם לא תמיד פירש רש"י את המילה עלמה במובן של "אישה צעירה" מלה זו מופיעה גם בשיר השירים א' 3. ו' 8, ובפסיקים אלה פירש את עלמה כאילו שהכוונה לבתולה. יתר על כן. רש"י עצמו מציין שפרשנים יהודיים רבים בתקופתו הבינו כאילו שהעלמה בישעיהו ז' 14 היא בתולה. קל להבין מדוע ירצה לנקוט עמדה שונה במקרה זה: הוא היה עסוק בפולמוס נגד המשיחיות, לכן נקט עמדה מנוגדת לדעה המקובלת בזמנו, ולזו שבעצמו נקט במקרה אחר. (פרוכטנבאום, א. 2002 עמ' 37)
סיכום
ביסוס ההנחה שנבואת ישעיהו מדברת על בתולה היא איננה על האם המילה עלמה פירושה בתולה בלבד, עצם העניין שהאות הוא שאישה תוליד צריכה לעורר בנו עניין, שהרי איזה מין אות זו אם אישה נכנסת להריון, בכל מקום בעולם ובכל רגע נשים יולדות בנים ולכן עצם העניין אות מזמינה לידה שאיננה טבעית או רגילה.
אף פירוש אחר לא עושה צדק עם המילה או עם הקשרה הספרותי, החברתי או ההיסטורי. אם כך, רעיון לידתו של ישוע מבתולה, כפי שהוא מוצג בברית החדשה, עומד בקו אחד עם המסר והנבואות על המשיח שבתנ"ך.
הסיבה הטובה ביותר מדוע לא לקבל פרשנות זו היא על מנת לדחות את משיחיותו התנ"כית והיהודית של ישוע בן יוסף בנצרת.
האם אלוהים שנולד מבתולה לא שאוב מתוך סיפור אלילי פאגאני?
ביבליוגרפיה
Hindson, Edward E. "Isaiah's Immanual," Grace Journal 10. Fall, 1969
פרוכטנבאום, א.(2002). היהודי, ראשון לציון, הוצאת הגפן.
בן דוד, מ. (2008) על פתחה של רומי, הוצאת יד-לאחים.
צבי קדרי, מ. (2006), מילון העברית המקראית, ירושלים, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן.
Feinberg, Charles Lee. "The Virgin Birth in the Old Testament and Isaiah 7:14," Bibliotheca Sacra. July 1962.
Mueller, Walter, "A Virgin Shell Concive." The Evangelical Quarterly 32. Oct.-Dec. 1960.
בן מתתיהו, י. (1985) קדמוניות היהודים, א-ב, ג, ירושלים, הוצאת מוסד ביאליק.
Beecher, Willis J. "The Prophecy of the Virgin Mother, " Classical Evangelical Essays in Old Testament Interpretation. Ed. By Walter C. Kaiser, Jr. Grand Rapids: Baker Book House, 1972.
Wilson, Robert Dick. "The Meaning of 'Almah' (A.V. "Virgin") in Isaiah VII.14," Princeton Theological Review 24. 1926
Niessen, Richard, "The Virginity of the 'almah' in Isaiah 7:14." Bibliotheca Sacra. April-June 1972.
Deere, Jack S,. "Song of Songs" The bible knowledge commentary: Old Testament. Ed. By John F. Walvoord and Roy B. Zuck. Wheaton, Ill.: Victor Books, 1985.
(2006), הברית החדשה, ירושלים, הוצאת החברה לכתבי הקודש.
(1996), תורה נביאים כתובים, ירושלים, הוצאת קורן.
אוצר ישראל לי"ד איינענשטיין ("האנציקלופדיה היהודית"): http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2311
היהודים המשיחיים או יהדות משיחית הם יהודים משיחיים המאמינים במשיחיותו של ישוע הנקרא ישו או יש"ו בפי הרבנים...
ארבעת העקרונות שלפניך מסבירים כיצד ניתן להכיר את אלוהי אברהם יצחק ויעקב, דרך אותה התווה אלוהים עצמו בתנ"ך.
(*הציטוטים מן התנ"ך העברי בתרגום המסורתי. מומלץ לקרוא את הקטעים משם לקוחים הציטוטים על מנת להבין את הקשר טוב יותר.)
עקרון ראשון
אלוהי אברהם, יצחק ויעקב אוהב אותך. הוא ברא אותך לתכלית מסוימת, על מנת שתוכל להכיר אותו באופן קרוב ואישי וליהנות משלומו לנצח.
"כי אתה אדוני טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך:…כי חסדך גדול עלי… ואתה אדוני אל רחום וחנון וארך אפים ורב-חסד ואמת" (תהילים פ"ו: ה,י"ג,ט"ו)
"כי אנוכי ידעתי את המחשבות אשר אנוכי חושב עליכם נאום ה' מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה" (ירמיה כ"ט: י"א)
עקרון שני
כולנו חוטאים ולכן כולנו מנותקים מאלוהים. משום כך איננו יכולים ליהנות מאהבת האלוהים וממערכת יחסים אישית עמו.
"כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קוהלת ז': כ')
האדם נברא כדי להיות בקשר הדוק וקרוב עם אלוהים, אך בעקשנותו בחר ללכת בדרך משלו. על כן נותקה התחברות זו עם בוראו. עקשנות זו, שביטוייה הם מרד פעיל או אדישות, מעידה על התופעה המכונה במקרא "חטא".
"הן לא קצרה יד-ה' מהושיע ולא כבדה אזנו משמוע: כי אם עוונותיכם היו מבדילים בינכם לבין אלוהיכם וחטאתיכם הסתירו פנים מכם משמוע" (ישעיה נ"ט: א-ב)
האלוהים קדוש ואילו האדם – חוטא. האדם מנסה "לקנות" את אלוהים בכוחות עצמו על ידיהתנהגות מסויימת: בקיום מצוות, במעשים טובים, בחיי אדיקות, בפילוסופיה או בדת כלשהי. אולם אין בכך כדי לגשר על הפער המפריד בינינו לבין אלוהים.
"ונהי כטמא כולנו וכבגד עדים כל צדקותינו ונבל כעלה כולנו ועווננו כרוח חשאונו" (ישעיה ס"ד: ה)
עקרון שלישי
כפרה בדם היא הדרך היחידה והאמצעי היחידי שאלוהים סיפק לשם פתרון בעיית החטא, רק בזכות קורבן דם הבא עם חרטה כנה ואמיתית מהלב ניתן לכפר על חטאים על פי התודה.
"כי נפש הבשר בדם היא ואני נתתיו לכם על-המזבח לכפר על-נפשותיכם כי-הדם הוא בנפש יכפר" (ויקרא י"ז: י"א)
דם הכפרה עבור חטאינו הותז על המזבח בבית המקדש. מזה 2000 שנה בית המקדש, המזבח והכהונה אינם קיימים. אך אלוהים לא שינה את עקרון הכפרה בדם, ומאז החורבן הוא מספק את דם הכפרה עבור חטאינו ממקור אחר, שנובא וסומל בקורבנות המקדש (זכריה י"ג: א).
"והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותינו מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו, כולנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו וה' הפגיע בו את עוון כולנו" (ישעיה נ"ג: ה-ו)
ישעיהו הנביא מנבא על אחד העתיד לקחת עליו את חטאינו בחבורתו (סבלו), מאוחר יותר כונה אותו אחד על ידי חכמי ישראל כ"המשיח".
אלוהים גישר על הפער המפריד בינינו ובינו בשלחו את המשיח, שה האלוהים, למות במקומנו ולשלם את חוב חטאנו. המשיח קיבל על עצמו את העונש המגיע לנו. באמצעות מותו עשה לנו המשיח שלום עם אלוהים.
הכפרה באמצעות המשיח נובאה מקדם, כמו כן נובאו מאפייניו על מנת שנוכל לזהותו בבואו:
· על המשיח להיות מצאצאי דוד (ירמיה כ"ג: ה-ו)
· הוא יוולד בבית לחם יהודה (מיכה ה': א')
· הוא בעל טבע על-אנושי (ישעיה ט':ה-ו)
· הוא ימות על לא עוול בכפו (ישעיה נ"ג: ט-י)
· הוא יקום מן המתים (ישעיה נ"ג: י"ב. תהילים ט"ז: י')
· הוא יבוא לפני חורבן בית המקדש השני – שהתרחש בשנת 70 לספירה (דניאל ט': כ"ו).
· העם שלו, עם ישראל, ידחה אותו (ישעיהו נ"ג ה-ו)
ישנו רק איש אחד בהיסטוריה אשר בו נתגשמו כל הנבואות הללו... ישוע בן-דוד (לו הרבנים עיוותו את השם ל:"ישו הנוצרי") הוא המשיח!
בחייו של ישוע מנצרת ובאישיותו נתגשמו כל נבואות התנ"ך על המשיח. עובדה זו אינה יכולה להיות מקריות גרידא או תוצאה של נסיונות אנושיים למלא את הנבואות הללו.
ישוע טען להיות המשיח והצהיר: "אל תחשבו שבאתי לבטל את התורה או את הנביאים, לא באתי לבטל כי אם לקיים. (מתי ה': י"ז - ציטוט מהברית החדשה)
* תקומתו של ישוע מן המתים מוכיחה כי הכפרה בדמו תקפה ורצויה לאלוהים. (הוכחה לקימתו של ישוע מן המתים)
עקרון רביעי
כפי שבני ישראל סמכו ידיהם על שעיר הכפרות (ויקרא ט"ז: כ"א), כל עלינו לסמוך באופן אישי על הכפרה שישוע המשיח סיפק, על מנת שנוכל לחוות בזכותה את אהבתו של אלוהים ולכונן מערכת יחסים אישית עמו.
* אנו מביעים את בטחוננו בכפרת המשיח על ידי קבלת ישוע המשיח באופן אישי.
"לאלה אשר קיבלו אותו, המאמינים בשמו, נתן תוקף להיות בנים לאלוהים." (יוחנן א': י"ב)
* אנו מקבלים את ישוע המשיח באמונה - "הן בחסד נושעתם על ידי האמונה, וזאת לא מידכם, כי אם מתנת אלוהים היא. אין זה נובע ממעשים, כדי שלא יתגאה איש" (אל האפסיים ב': ח-ט)
* כיצד מקבלים את ישוע כמשיח? הוא קורא לנו לפנות אליו אישית. ישוע המשיח אמר: "הנני עומד ליד הדלת ודופק. איש כי ישמע את קולי ויפתח את הדלת, אכנס אליו ואסעד איתו והוא איתי" (חזון יוחנן ג': כ')
קבלת המשיח, ישוע, כרוכה בפנייה מדרכנו-אנו אל האלוהים, ובביטחון כי ישוע המשיח אכן ייכנס לחיינו, יסלח לחטאינו ויחדש את הקשר המנותק בינינו ובין האלוהים. אזי ישנה אותנו אלוהים ויהפוך אותנו לאנשים כלבבו. אנו מקבלים אפוא את ישוע המשיח באמונה, בצעד רצוני שבחרנו בו.
יש אנשים החושבים שיהודי אשר קיבל את המשיח חדל להיות יהודי. דעה זו אינה נכונה. מי שמאמין בישוע אינו פחות יהודי משהיה, להיפך, הוא אדם המתמסר למשיח היהודי!
* האמונה היא המאפשרת לך לקבל את ישוע המשיח לחייך כאן ועכשיו, באמצעות תפילה.
אלוהים יודע את אשר בליבך. יותר משהוא מעונין במילים שאתה מבטא בפיך, הוא מעונין בכוונת ליבך. להלן מוצעת דוגמה לתפילה:
"אלוהי אברהם יצחק ויעקב, חטאתי לפניך ואני זקוק לסליחתך. אני מודה לך על שבאמצעות ישוע סיפקת את דם הכפרה המסיר את כל חטאיי. אני פותח לפניך את ‘דלת ליבי הנעולה‘ ומקבל את ישוע המשיח כאדוני ומושיעי. תודה לך שסלחת לי על חטאיי ועל שנתת לי חיי עולם. היכנס נא לחיי והנהג אותם. עשני נא איש כלבבך."
האם התפללת?
לא, רק קראתי | התפללתי תפילה זאת מליבי ובאופן כן (המשך לטופס יצירת קשר)
|
