"אם נעניק לאדם סביבה מושלמת, מטפחת וללא רבב, גם הוא יהיה מושלם וללא רבב" כך יטענו פסיכולוגים וסוציולוגים רבים. בואו נשקול לרגע את הטענה הזאת, האם כשילדינו הקטנים הולכים לגן הם לוקחים שיעור ב"איך לעשות דווקא" שיעור ב"איך לגנוב את הצעצועים של אחי" ושיעור ב"איך להתעלל בכלב שלי"? או שהם עושים זאת באופן טבעי, כאילו מוטמע בהם דחף דווקאי שכזה, ומה לגבי רוח המרד שיש בכל אדם, מדוע כשאב אומר לבנו הקטן "אל תדחוף את האצבעות לשקע החשמל" הילד מתמרד ועושה "דווקא"? מדוע לא אוהב האדם כשאומרים לו מה לעשות, גם אם זה לטובתו.
עקרון מולד או סביבתי?
קרוב לוודאי שגם אם ניתן לילדנו את סביבת הגדילה המושלמת ביותר, עדיין, ואף על פי שאיננו ממהרים להודות בכך, הרוע שבתוכו יתחיל לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות, אין זה אומר שבני האדם הם רעים בתכליתם, אך אי אפשר להתעלם מכך שישנו יצר רע בלב האדם – הפסיכולוג הנודע זיגמונד פרויד תיאר דחף פסיכולוגי זה כ"איד".
מסופר סיפור1: ...ואדם ישב לבדו שקוע בעצב רב, כל החיות נעו לקראתו ואמרו: איננו אוהבים לראותך כה עצוב, על כן, בקש מאיתנו כל דבר שתחפוץ ותקבלו. השיב האדם: אני רוצה שתהיה לי ראייה חדה. כך יהיה, ענה הנשר. הוסיף האדם, אני רוצה להיות בעל עצמה. אתה תהיה חזק כמוני, ענה היגואר. אני רוצה לדעת את סודות האדמה, הוסיף האדם. אני אראה לך אותם, ענה הנחש. וכך זה נמשך עד שכל החיות העניקו לו את מבוקשו. כשזכה האדם בכל מתנה שהחיות רק יכלו לתת לו, הוא עזב... הינשוף אמר לשאר החיות: כעת האדם יודע הרבה והוא יוכל לעשות דברים רבים. אני פוחד, אמר הצבי, לאדם יש את כל מה שהוא צריך... אך כעת לא יהיה עצוב יותר, הוסיפו שאר החיות. אך הינשוף השיב: 'לא', ראיתי חור באדם, חור עמוק כמו רעב שלעולם לא יוכל לשבוע. זה מה שגורם לו לעיצבון, ולהמשיך לרצות... הוא ימשיך לצבור ולצבור, עד שיום אחד האדמה תאמר: אין לי יותר מה לתת. אך האדם יכבוש, יגזול, יגנוב, ישלוט, ינטול, יחמוס, יבזוז ויעשוק את האדמה שתחת רגליו ותחת רגלי זולתו. הוא לא יחדל עד אשר ימלא את החור שבליבו, אך לא ישכיל להבין, שאותו החור לא נועד למילוי בדרכים אלו. הוא יחפש לספק את צרכיו על ידי גאווה, רברבנות, שחצנות, התפארות והוללות. וכשזה לא יספקו, יחפש עצמה וכוח, הון ושלל, מרות, שליטה ושפע. וכשלא יוכל להשיגם, ינקוט בשנאה, רמיסה, השחטה, עוינות, טינה, איבה, תיעוב, עלבון, קנאה, קטילה, רציחה, השמדה והרס - של עצמו, של זולתו ושל עולמו. וכשישכב על מיטת המיתה, יבין דאז שנכשל - שכל זאת ועוד, אף לא קירב אותו למשאלתו - מילוי החור שבליבו...
פסיכואנליטיקה
כזכור, מושג הפסיכואנליטי המתאר את מנוע זה שנמצא בלב האדם ולא מפסיק לפעול נקרא "איד" (כמו כן: "סתמי"), והגדרתו – "המניע לחיים, החלק באישיות הכולל את הדחפים והמאופיין בחוסר התחשבות במציאות או בזולת, בחוסר ארגון וחשיבה הגיונית ובחיפוש אחר סיפוק מיידי של דחפים ויצרים."
לדברי פרויד: "כל אשר ילוד אישה מביא איתו מלידה, כל אשר טבוע בו מראש מכוח מבנהו, הווה אומר, כל הדחפים שמקורם בארגון הגופני",
כלומר - סך היצרים הנפשיים הקמאיים שלנו, בצורתם הפשוטה ביותר. האיד נוהג לפי עקרון ההנאה: רדיפה אחרי ההנאות, ובריחה מן הכאב. בתחילה ציין אותו פרויד בליבידו - יצר המין, האנרגיה המינית, אך החל מ-1920, בעקבות מלחמת העולם הראשונה, קבע שני יצרים שונים בבסיס האיד: הארוס - האהבה, יצר החיים - והתנטוס - המוות, יצר ההרס.
אך לא היה זה פרויד הראשון שהגה רעיון זה, כבר בתנ"ך נכתב "יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח' כ"א), היה זה דוד המלך שאמר על עצמו "הן בעוון חוללתי ובחטא יחמתני אמי" (תהילים נ"א, פסוק ז') - דוד כותב שכבר ברחם אימו היה אשם בחטא, באותו הרגע בו אימו הרתה אותו.
אדם טוב
מפתיע לחשוב כי כיום רבים מאמינים שהם אנשים טובים דיו בעיניו של אלוהים. ייתכן כי בשל החדשות הרעות הרבות שמוקרנות יום יום על רשעותם אנשים אחרים, הם מסיקים על ידי השוואה למקרים אלה כי הינם אנשים נעלים וכן ראויים לקבלת מקום בגן-עדן כלשהו. מחשבה זו בהחלט מצביעה על אחת ההשלכות שיש לחיים בעולם הפוסט מודרני שלנו כיום. שאלות נשאלות: "מדוע לא מספיקה העובדה שאני מתאמץ להיות אדם טוב?", "האם אין זה הוגן שאלוהים יחליט שאיש שאינו מאמין בו לא יוכל להיכנס לגן עדן, למרות שהיה אדם טוב?"
גם ישוע נשאל שאלה דומה על ידי קבוצת תוהים: "מה עלינו לעשות כדי שנפעל את פעלי אלוהים?" (יוחנן ו' 28). מעניין מאוד כי שאלה זו נשאלה בלשון רבים 2, נראה כי ציפו לקבל רשימה של דברים לעשות. אך ישוע השיב בלשון יחיד: "זהו פועל האלוהים - שתאמינו בזה אשר הוא שלח" (יוחנן ו' 29).
כמובן שבמוחם של אותה קבוצת תוהים ואחרים שחושבים שהם אנשים טובים, תשובתו של ישוע תעורר תגובת מחאה: "מה הופך אמונה לדבר כל כך מיוחד? הדברים שאנו עושים חשובים הרבה יותר מהדברים שבהם אנו מאמינים", "כיצד ניתן לדחות אדם טוב אך שאיננו מאמין?"
הקושי פה טמון בהשערה שעומדת מאחורי כל שאלה ושאלה – ראשית, שקיים מושג כזה, "אדם טוב". ישוע נותן הבהרה נוספת בנושא בצורה של שאלה ותשובה. הוא נשאל: "רבי הטוב, מה עליך לעשות כדי לרשת חיי עולם" (לוקס י"ח 18). מחשבתו של שואל השאלה הייתה ברורה: ישוע היה "רבי טוב"; אנשים טובים מגיעים לגן עדן, לכן, מה עליי לעשות על מנת להשתייך לאותה קבוצה? אך תשובתו של ישוע הייתה מפתיעה: "מדוע אתה אומר לי 'טוב'? אין טוב כי אם אחד והוא האלוהים" (לוקס י"ח 19).
כמו שכבר ראינו, התנ"ך מכריז באין ספור מקומות על כך שאין אדם שהוא טוב, ישנם מעשים טובים, אך אין אדם שבו הטוב שולט מתכליתו. התנ"ך גם מכריז שאין אדם שעומד באמות המידה ל"טוב" של אלוהים: "יהוה משמים השקיף על בני אדם לראות היש משכיל דורש אלוהים, הכל סר יחדיו נאלחו, אין עושה טוב, אין גם אחד." (תהילים י"ד ב'-ג').
האמת היא, שהבעיה אינה קשורה לאנשים טובים שאינם מגיעים לגן עדן, הבעיה היא אחרת.
ישוע בהתבססו על התנ"ך הגדיר היטב כי להיות "אדם טוב" משמע לעמוד באמות המידה של אלוהים, ועל בסיס הגדרה זו אין "אנשים טובים" בשום מקום. לכן, השאלה האמיתית איננה מי טוב מספיק בכדי להיכנס למלכות השמים, השאלה האמיתית היא כיצד אלוהים מאפשר לאדם להיכנס בכלל. והתשובה נמצאת כבר בתורה שניתנה על ידי משה, והיא שאנחנו צריכים כפרה וסליחה על חטאים, אשר ניתנה לנו דרך קורבן.
קורבן
קורבנות אלו ניתנו בהוראת אלוהים על המזבח בבית המקדש כתוספת לאמונה וחרטה שבלב, כיום אין בית מקדש, אין מזבחות ואין קורבנות, אך אלוהים לא הפקיר את עמו, הוא הבטיח בעזרת הנביא ישעיהו (פרק נ"ג) שאחת הסיבות העיקריות שהמשיח יבוא היא – להיות כקורבן אחד ולתמיד עבור חטאי האדם כאמצעי להפגנת אהבתו של אלוהים.
כניסה לגן עדן היא בראש ובראשונה קשורה לסליחת חטאים. המאמינים במשיח יכולים להיות בטוחים שהם הולכים לגן עדן, לא בגלל שהם טובים בטבעם או מתאמצים להיות טובים יותר מאנשים אחרים, אלא משום שהם קיבלו כפרה, סליחת חטאים על ידי אמונה במשיח.
אנשים טובים בהחלט יגיעו לגן עדן. אולם, הדרך לעשיית הטוב אינה טמונה בהקפדות דתיות או מעשים מכובדים כי אם בסליחת החטאים של אלוהים הטוב אשר ניתנת לנו דרך קורבנו של המשיח.
אז מהי משמעות החיים?
כיצד אוכל למצוא מטרה, סיפוק, ושביעות רצון בחיי? האם תינתן לי ההזדמנות להגיע להישגים נצחיים ובעלי משמעות? אנשים רבים מעולם לא עצרו על מנת להתייחס למשמעות החיים. לאחר שנים רבות הם מביטים לאחור ותוהים מדוע נכשלו היחסים שלהם והם מרגישים ריקנות וזאת למרות שהגיעו להישגים שרצו. שחקן כדורסל אחד אשר שמו התפרסם כאחד משחקני הכדורסל הטובים ביותר, נשאל מה היה רוצה שמישהו היה מספר לו לפני שהתחיל להיות שחקן. הוא השיב, "הלוואי שמישהו היה אומר לי שכאשר מגיעים לפסגה אין שם דבר." הרבה מטרות התגלו כריקניות לאחר שנים שהתבזבזו במטרה להשיג אותן.
בחברה ההומניסטית שלנו, אנשים רודפים אחרי מטרות רבות בתקווה שימצאו משמעות. חלק מהרדיפה כולל: הצלחה עסקית, עושר, יחסים, סקס, הנאות, להיות טובים לאחרים וכו'. הרבה אנשים העידו על כך שבעוד שהגיעו אל המטרות שהציבו כמו, עושר, יחסים והנאות, עדיין הרגישו בתוכם את אותה הריקנות – חלל ריק ששום דבר לא ממלא אותו.
קוהלת
מחבר ספר קוהלת מגדיר הרגשה זו כשהוא אומר, "הבל הבלים ... הכול הבל" (קוהלת 1:2). למחבר זה היה עושר ללא ערוך וחוכמה מעל לכל אדם בתקופתו או בתקופתנו, נשים במאות, ארמונות וגנים אשר היוו נושא לקנאה בכל הממלכות האחרות, המאכלים והיינות הטובים ביותר וכל הנאה אפשרית. ובכל זאת הוא אמר בנקודה מסוימת בחייו, שהוא השיג את כל שליבו חפץ. אולם הוא מסכם, "ואין כל חדש תחת השמש" מדוע יש כזה חלל ריק? כיוון שאלוהים ברא משהו שהוא מעל למה שאנחנו יכולים להתנסות פה ושם. שלמה אמר על אלוהים, "...גם את העולם נתן בלבם ..." (קוהלת 3:11). אנו מודעים בליבנו כי "הכאן ועכשיו" אינו כל מה שיש.
בראשית
בספר בראשית, אנו מוצאים שאלוהים ברא את בני האדם בצלמו כדמותו (בראשית 1:26). הכוונה היא שאנחנו יותר כמו אלוהים מאשר כל דבר אחר (כל צורת חיים אחרת). אנחנו גם מוצאים כי לפני נפילת האדם בחטא והקללה שניתנה בעקבותיו על הארץ, הדברים הבאים היו נכונים: 1) אלוהים ברא את האדם כיצור חברתי (25-18: 2); 2) אלוהים סיפק לאדם תעסוקה (בראשית 2:15); 3) לאלוהים היה קשר עם אדם (בראשית 3:8); ו 4) אלוהים נתן לאדם שליטה בארץ (בראשית 1:26). מה מיוחד בכל הדברים הללו? אני מאמין שכוונתו של אלוהים הייתה שכל הדברים האלה יתרמו להרגשת הסיפוק בחיינו (במיוחד הקשר של אדם עם אלוהים), כל אלה הושפעו לרעה ע"י נפילת האדם בחטא וכתוצאה מכך הקללה על העולם (בראשית 3).
התגלות
בהתגלות הספר האחרון של הכתובים, בסופם של אירועים שמסמלים את האירועים שהינם מאורעות התקופה האחרונה, אלוהים מגלה שהוא יהרוס את השמיים והארץ כפי שאנו מכירים אותם ויוביל למצב נצחי ע"י בריאת שמיים וארץ חדשים. בזמן הזה, הוא ישקם את היחסים עם בני האדם שנושעו. יהיו בני אדם אשר ישפטו וישלחו אל "אגם האש" (גהנום) (התגלות 15-11: 20). קללת החטא הנצחי תימחק, והחטא לא יתקיים יותר; לא יהיה עוד צער, מחלות, מוות, כאב וכו' (התגלות 21:4 ). המאמינים ירשו את הכול; אלוהים ישכון בתוכם והם יהיו בניו (התגלות 21:7). אנו מגיעים להשלמת המעגל, אלוהים ברא אותנו על מנת שתהיה לנו התחברות איתו; האדם חטא, ובכך פגע בהתחברות; אלוהים משקם את ההתחברות הזו בצורה מושלמת במצב הנצחי שאליו יגיעו אלה שנושעו על ידו. לעבור את החיים ולהגיע להישגים רק כדי למות מופרדים מאלוהים לנצח יוכיח שהכול חסר ערך. אולם אלוהים הכין דרך לשמחה נצחית אפשרית (בשורת לוקס 23:43), ולא רק בחיי הנצח אלא גם להגיע לחיים מספקים בעלי משמעות היום, כיצד ניתן לשמר את השמחה הנצחית "גן עדן בארץ"?
משמעות החיים משוקמת דרך ישוע המשיח
כפי שנרמז בכותרת, משמעות אמיתית כעת ובנצח נמצאת כאשר משקמים עם אלוהים את היחסים שנפגעו מאז תקופתם של אדם וחווה אשר חטאו. כיום, יחסים אלו עם אלוהים אפשריים רק דרך ישוע המשיח (ראה נבואת ישעיהו הנביא בתנ"ך אודות המשיח). חיים נצחיים אפשריים רק דרך התוודות על החטא (כשאין יותר צורך להמשיך עם החטא אלא לתת לישוע המשיח לשנות אותנו ולהפוך אותנו לברייה חדשה) והשענות על ישוע כמושיע.
משמעות אמיתית בחיים אינה נמצאת רק בהכרה בישוע המשיח (למרות שדבר זה נפלא בעצמו). אלא, משמעות החיים נמצאת כאשר האדם מתחיל ללכת אחרי ישוע כתלמידו, ללמוד ממנו ולבלות זמן איתו ועם דברו, כתבי הקודש. לתקשר איתו בתפילה ובהליכה עימו בציות לדבריו. אם אינך מאמין עדיין (או אולי רק קיבלת את ישוע) אתה בטח אומר לעצמך, "זה ממש לא נשמע מרגש או מספק עבורי!" אנא, המשך לקרוא רק עוד קצת. ישוע הצהיר את ההצהרות הבאות:
"בואו אלי כל העמלים והעמוסים ואני אמציא לכם מנוחה, קחו עליכם את עולי ולימדו ממני, כי עניו אני ונמוך רוח; תמצאו מרגוע לנפשותיכם, כי עולי נעים וקל משאי" (בשורת מתי 30-28: 11). "...אני באתי כדי שיהיו להם חים ובשפע שיהיו להם חיים ובשפע שיהיו להם" (בשורת יוחנן 10:10). "מי שרוצה לבוא אחרי, שיתכחש לעצמו וייקח את צלבו וילך אחרי; כי החפץ להציל את נפשו יאבד אותה, אבל המאבד את נפשו למעני ימצאנה" (בשורת מתי 25-24: 16). "והתענג על יהוה וייתן לך משאלות לבך" (תהילים 37:4).
הפסוקים הללו מדגישים כי יש לנו ברירה. אנחנו יכולים להמשיך ולנהל את חיינו באופן עצמאי (בתוצאה של חיים ריקנים) או שאנו יכולים לבחור ולחפש בכל ליבנו את אלוהים ואת רצונו עבור חיינו (כשהתוצאה מכך הנה חיים מלאים התגשמות רצונותיך ומציאת סיפוק והגשמה). זאת כיוון שהבורא אוהב אותנו ומעוניין לתת לנו את הטוב ביותר (שזה אינו בהכרח חיים קלים אבל כן מספקים).
ארבעת העקרונות שלפניך מסבירים כיצד ניתן להכיר את אלוהי אברהם יצחק ויעקב, דרך אותה התווה אלוהים עצמו בתנ"ך.
(*הציטוטים מן התנ"ך העברי בתרגום המסורתי. מומלץ לקרוא את הקטעים משם לקוחים הציטוטים על מנת להבין את הקשר טוב יותר.)
עקרון ראשון
אלוהי אברהם, יצחק ויעקב אוהב אותך. הוא ברא אותך לתכלית מסוימת, על מנת שתוכל להכיר אותו באופן קרוב ואישי וליהנות משלומו לנצח.
"כי אתה אדוני טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך:…כי חסדך גדול עלי… ואתה אדוני אל רחום וחנון וארך אפים ורב-חסד ואמת" (תהילים פ"ו: ה,י"ג,ט"ו)
"כי אנוכי ידעתי את המחשבות אשר אנוכי חושב עליכם נאום ה' מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה" (ירמיה כ"ט: י"א)
עקרון שני
כולנו חוטאים ולכן כולנו מנותקים מאלוהים. משום כך איננו יכולים ליהנות מאהבת האלוהים וממערכת יחסים אישית עמו.
"כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קוהלת ז': כ')
האדם נברא כדי להיות בקשר הדוק וקרוב עם אלוהים, אך בעקשנותו בחר ללכת בדרך משלו. על כן נותקה התחברות זו עם בוראו. עקשנות זו, שביטוייה הם מרד פעיל או אדישות, מעידה על התופעה המכונה במקרא "חטא".
"הן לא קצרה יד-ה' מהושיע ולא כבדה אזנו משמוע: כי אם עוונותיכם היו מבדילים בינכם לבין אלוהיכם וחטאתיכם הסתירו פנים מכם משמוע" (ישעיה נ"ט: א-ב)
האלוהים קדוש ואילו האדם – חוטא. האדם מנסה "לקנות" את אלוהים בכוחות עצמו על ידיהתנהגות מסויימת: בקיום מצוות, במעשים טובים, בחיי אדיקות, בפילוסופיה או בדת כלשהי. אולם אין בכך כדי לגשר על הפער המפריד בינינו לבין אלוהים.
"ונהי כטמא כולנו וכבגד עדים כל צדקותינו ונבל כעלה כולנו ועווננו כרוח חשאונו" (ישעיה ס"ד: ה)
עקרון שלישי
כפרה בדם היא הדרך היחידה והאמצעי היחידי שאלוהים סיפק לשם פתרון בעיית החטא, רק בזכות קורבן דם הבא עם חרטה כנה ואמיתית מהלב ניתן לכפר על חטאים על פי התודה.
"כי נפש הבשר בדם היא ואני נתתיו לכם על-המזבח לכפר על-נפשותיכם כי-הדם הוא בנפש יכפר" (ויקרא י"ז: י"א)
דם הכפרה עבור חטאינו הותז על המזבח בבית המקדש. מזה 2000 שנה בית המקדש, המזבח והכהונה אינם קיימים. אך אלוהים לא שינה את עקרון הכפרה בדם, ומאז החורבן הוא מספק את דם הכפרה עבור חטאינו ממקור אחר, שנובא וסומל בקורבנות המקדש (זכריה י"ג: א).
"והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותינו מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו, כולנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו וה' הפגיע בו את עוון כולנו" (ישעיה נ"ג: ה-ו)
ישעיהו הנביא מנבא על אחד העתיד לקחת עליו את חטאינו בחבורתו (סבלו), מאוחר יותר כונה אותו אחד על ידי חכמי ישראל כ"המשיח".
אלוהים גישר על הפער המפריד בינינו ובינו בשלחו את המשיח, שה האלוהים, למות במקומנו ולשלם את חוב חטאנו. המשיח קיבל על עצמו את העונש המגיע לנו. באמצעות מותו עשה לנו המשיח שלום עם אלוהים.
הכפרה באמצעות המשיח נובאה מקדם, כמו כן נובאו מאפייניו על מנת שנוכל לזהותו בבואו:
· על המשיח להיות מצאצאי דוד (ירמיה כ"ג: ה-ו)
· הוא יוולד בבית לחם יהודה (מיכה ה': א')
· הוא בעל טבע על-אנושי (ישעיה ט':ה-ו)
· הוא ימות על לא עוול בכפו (ישעיה נ"ג: ט-י)
· הוא יקום מן המתים (ישעיה נ"ג: י"ב. תהילים ט"ז: י')
· הוא יבוא לפני חורבן בית המקדש השני – שהתרחש בשנת 70 לספירה (דניאל ט': כ"ו).
· העם שלו, עם ישראל, ידחה אותו (ישעיהו נ"ג ה-ו)
ישנו רק איש אחד בהיסטוריה אשר בו נתגשמו כל הנבואות הללו... ישוע בן-דוד (לו הרבנים עיוותו את השם ל:"ישו הנוצרי") הוא המשיח!
בחייו של ישוע מנצרת ובאישיותו נתגשמו כל נבואות התנ"ך על המשיח. עובדה זו אינה יכולה להיות מקריות גרידא או תוצאה של נסיונות אנושיים למלא את הנבואות הללו.
ישוע טען להיות המשיח והצהיר: "אל תחשבו שבאתי לבטל את התורה או את הנביאים, לא באתי לבטל כי אם לקיים. (מתי ה': י"ז - ציטוט מהברית החדשה)
* תקומתו של ישוע מן המתים מוכיחה כי הכפרה בדמו תקפה ורצויה לאלוהים. (הוכחה לקימתו של ישוע מן המתים)
עקרון רביעי
כפי שבני ישראל סמכו ידיהם על שעיר הכפרות (ויקרא ט"ז: כ"א), כל עלינו לסמוך באופן אישי על הכפרה שישוע המשיח סיפק, על מנת שנוכל לחוות בזכותה את אהבתו של אלוהים ולכונן מערכת יחסים אישית עמו.
* אנו מביעים את בטחוננו בכפרת המשיח על ידי קבלת ישוע המשיח באופן אישי.
"לאלה אשר קיבלו אותו, המאמינים בשמו, נתן תוקף להיות בנים לאלוהים." (יוחנן א': י"ב)
* אנו מקבלים את ישוע המשיח באמונה - "הן בחסד נושעתם על ידי האמונה, וזאת לא מידכם, כי אם מתנת אלוהים היא. אין זה נובע ממעשים, כדי שלא יתגאה איש" (אל האפסיים ב': ח-ט)
* כיצד מקבלים את ישוע כמשיח? הוא קורא לנו לפנות אליו אישית. ישוע המשיח אמר: "הנני עומד ליד הדלת ודופק. איש כי ישמע את קולי ויפתח את הדלת, אכנס אליו ואסעד איתו והוא איתי" (חזון יוחנן ג': כ')
קבלת המשיח, ישוע, כרוכה בפנייה מדרכנו-אנו אל האלוהים, ובביטחון כי ישוע המשיח אכן ייכנס לחיינו, יסלח לחטאינו ויחדש את הקשר המנותק בינינו ובין האלוהים. אזי ישנה אותנו אלוהים ויהפוך אותנו לאנשים כלבבו. אנו מקבלים אפוא את ישוע המשיח באמונה, בצעד רצוני שבחרנו בו.
יש אנשים החושבים שיהודי אשר קיבל את המשיח חדל להיות יהודי. דעה זו אינה נכונה. מי שמאמין בישוע אינו פחות יהודי משהיה, להיפך, הוא אדם המתמסר למשיח היהודי!
* האמונה היא המאפשרת לך לקבל את ישוע המשיח לחייך כאן ועכשיו, באמצעות תפילה.
אלוהים יודע את אשר בליבך. יותר משהוא מעונין במילים שאתה מבטא בפיך, הוא מעונין בכוונת ליבך. להלן מוצעת דוגמה לתפילה:
"אלוהי אברהם יצחק ויעקב, חטאתי לפניך ואני זקוק לסליחתך. אני מודה לך על שבאמצעות ישוע סיפקת את דם הכפרה המסיר את כל חטאיי. אני פותח לפניך את ‘דלת ליבי הנעולה‘ ומקבל את ישוע המשיח כאדוני ומושיעי. תודה לך שסלחת לי על חטאיי ועל שנתת לי חיי עולם. היכנס נא לחיי והנהג אותם. עשני נא איש כלבבך."
האם התפללת?
לא, רק קראתי | התפללתי תפילה זאת מליבי ובאופן כן (המשך לטופס יצירת קשר)
1 הסיפור הינו סיפור אינדיאני נודע ומובאו כאן מבוסס על אותו הסיפור שבסרט "אפוקליפטו".
2 בטקסט המקור ניתן להבחין בין יחיד לרבים במשמעותה של מילה זו.
|
