
בכל בן-אדם באשר הוא מוטמע הצורך באהבה, מערכות יחסים ואינטימיות. בכתבה שהופיעה בירחון אמריקאי, הצהיר ד"ר הנרי בראנדט שישנה תופעה המופיעה אצל רבים מן הזוגות המגיעים אליו. כך הם אומרים לו: " בהתחלה, עשיית אהבה הייתה מרגשת עבורנו. לאחר מכן, התחלנו להרגיש מוזר לגביי עצמנו אישית ואז הרגשנו מוזר לגביי בן/בת זוגנו. התווכחנו, רבנו ולבסוף נפרדנו. כעת אנו אויבים".
לתופעה זו אני קורא תופעת 'הבוקר שאחרי'. אנו מתעוררים ומגלים שהאינטימיות חסרה. מערכת היחסים המינית אינה מספקת אותנו יותר ונותרנו עם משהו שלא רצינו בו באמת מלכתחילה. אנו שוכבים במיטה לצד בני זוגנו בהרגשת ריקנות ואשמה וכל מה שנשאר הוא, שני אנשים מרוכזים בעצמם אשר דורשים את סיפוקם האישי. המרכיבים של אהבה כנה, אמיתית ואינטימית אינם יכולים להירכש באופן מיידי ולכן אנו מוצאים את עצמנו במצב לא מאוזן, בחיפוש אחר הרמוניה.
לכל אחד מאיתנו יש חמישה רבדים חשובים בחייו. יש לנו את הרובד הפיזי, הרגשי, המנטלי, הסוציאלי והרוחני. כל חמשת אלה נועדו לעבוד יחד בהרמוניה. בחיפושנו אחר אינטימיות במערכת יחסים אנחנו מייחלים לפיתרון היום או אתמול. אחת הבעיות שלנו היא שאנו רוצים סיפוק מיידי. כאשר הצורך באינטימיות במערכת יחסים אינו בא לידי סיפוק, אנו מחפשים את הפיתרון המיידי. היכן אנו מחפשים אותו? בחלק הפיזי. קל יותר להיות אינטימי עם מישהו באופן פיזי מאשר בכל ארבעת הרבדים האחרים שמרכיבים אותנו. ניתן להיות "אינטימי" עם אדם מהמין השני תוך שעה או אפילו חצי שעה - זה רק תלוי בדחף! אך במהרה מגלים כי מין יכול לספק באופן מאוד זמני את הרצון הזה, ושעדין קיים הצורך העמוק יותר שלא בא לידי סיפוק.
מה אתה עושה כשההתלהבות דועכת, וככל שאתה חווה מין אתה פחות נהנה ממנו? אנחנו מתרצים את המצב באימרה: " אנחנו מאוהבים. לא, אני מתכוון באמת מאוהבים". אך אנחנו עדין מוצאים עצמנו מרגישים אשמים ולא מסופקים. אני נוכח לראות בכל אוניברסיטה אליה אני מגיע, גברים ונשים אשר מחפשים אינטימיות, הולכים ממערכת יחסים אחת לאחרת בתקווה ש"הפעם זה יהיה זה. הפעם אני מצאתי מערכת יחסים שתמשיך".
אני מאמין כי מה שאנחנו רוצים הוא לא מין. הדבר שאנו חפצים לו באמת הוא אינטימיות. כך אומר ד"ר בראנדט.
מהי אינטמיות?
כיום, המילה אינטימיות לקחה על עצמה קונוטציה מינית, אך זה הרבה יותר מזה. מילה זו כוללת את כל ההיבטים השונים של חיינו – כן, את ההיבט הפיזי אך גם את ההיבט הסוציאלי, הרגשי, המנטאלי והרוחני. משמעותה של אינטימיות היא חלוקה מוחלטת של החיים עם אחר. והאם לא לכל אחד מאיתנו היה בזמן זה או אחר את הרצון לקרבה, לאחדות, לחלוק את חיינו עם מישהו באופן מוחלט?
מרשל הודג' בספרו "הפחד שלך מאהבה": "אנו מייחילים לרגעים בהם יש ביטויי אהבה, קרבה ורוך, אך לעיתים תכופות, בנקודה קריטית מסוימת, אנו סוגרים את עצמנו וצועדים אחורנית. אנחנו מפחדים מקרבה. מפחדים לאהוב". בהמשך הספר הזה הודג' כותב: "ככל שאתה מתקרב למישהו ככה גדל הסיכוי שלך להיפגע". הפחד לרוב מסיט אותנו ממציאת אינטימיות אמיתית. בתקופה מסוימת העברתי סדרה של הרצאות באוניברסיטה. בתום אחת ההרצאות ניגשה אליי אישה ואמרה לי: "אני חייבת לדבר איתך על הבעיות שיש לי עם חבר שלי". התיישבנו והיא החלה לספר לי על בעיותיה. לאחר מספר רגעים, היא הצהירה את ההצהרה הבאה: "כעת בחיי, אני עושה כל מה שביכולתי על מנת לא להיפגע". אז השבתי לה: "במילים אחרות, את נוקטת צעדים על מנת לא לאהוב יותר". היא חשבה שלא הבנתי אותה אך המשיכה: "לא, זה לא מה שאני אומרת, אני פשוט לא רוצה להיפגע יותר. אני לא רוצה כאב בחיי". פניתי אליה שוב ואמרתי: "נכון, את לא רוצה אהבה בחייך". אתם מבינים, אין כזה דבר "אהבה נטולת כאב", ככל שאנו מתקרבים למישהו יותר כך גדלים הסיכויים לכאב.
אני מעריך כי אתם וגם 100 אחוז מהאוכלוסייה היו אומרים שהם חוו פגיעה במערכת יחסים בעבר. השאלה היא, כיצד אתם מתמודדים עם הכאב? על מנת להסוות את הכאב, רבים מאיתנו מגיבים לאנשים בדרך, שאני קורא לה, " דרך דו צדדית". אנחנו אומרים: " שמעי, אני רוצה שתתקרבי אליי. אני רוצה לאהוב ולהיות נאהב... אבל, נפגעתי בעבר. אז לא, אני לא רוצה לדבר על הנושאים האלה. אני לא רוצה לשמוע את הדברים האלה." אנחנו בונים חומות סביב ליבנו על מנת להגן על עצמנו מכל אחד שבא מבחוץ ועלול לפגוע בנו. אך אותה חומה אשר מונעת מאנשים להיכנס, כולאת אותנו בפנים. התוצאה? הבדידות חודרת פנימה, האינטימיות האמיתית והאהבה נהפכים להיות בלתי ניתנים להשגה.
מהי אהבה?
אהבה היא יותר מרגשות, מפרפרים בבטן או מאורגזמה, היא הרבה יותר מהרגשה טובה. אולם, החברה שלנו כיום לקחה את מה שכתבי הקודש מלמדים על אהבה, מין ואנטימיות ושינתה אותם לרגשות והרגשות בלבד. אלוהים מתאר את האהבה לפרטי פרטים בכתבי הקודש, לדוגמא:
"האהבה סבלנית ונדיבה, האהבה אינה מקנאת, האהבה לא תתפאר ולא תתנשא, היא לא תנהג בגסות ולא תדרוש טובת עצמה, לא תרגז ולא תחשוב רעה. האהבה לא תשמח בעולה, כי בָּאמת שמחתה. היא תכסה על הכל, תאמין בכל, תקווה לכל ותסבול את הכל. האהבה לא תימוט לעולם. (האיגרת הראשונה לקורינתיים, י"ג 4-8, הברית החדשה).
בכדי להבין את המשקל הרב שאלוהים מייחס לאהבה על פי הגדרתו, תנו לי להציג בפניכם את פסוקים 4 עד 7 בצורה הבאה. חישבו כיצד צרכיכם היו באים לידי סיפוק אם מישהו היה אוהב אתכם בצורה שכתבי הקודש טענו שצריך לאהוב אחרים:
• אם אדם היה מגיב אליכם בסבלנות, אדיבות ולא היה מקנא בכם. • אם אדם זה לא היה גאוותן או יהיר. • מה לגביי, אדם שלא היה מלא בגסות, אנוכי או חמום מוח. • מה אם הוא/היא לא היו זוכרים לכם את עוונותיכם הקודמים. • מה אם הוא/היא היו מסרבים להטעות אתכם ותמיד היו ישרים אתכם. • מה אם הוא/היא היו מגנים עליכם, בוטחים בכם, תמיד מקווים לטוב ביותר עבורכם ונשארים איתך גם בזמנים קשים.
כך מתאר אלוהים את האהבה שהוא רוצה שאנחנו נחווה במערכות היחסים שלנו. אתם תווכחו לראות כי אהבה מסוג זה ממוקדת ומתרכזת באדם השני. במקום לדרוש לעצמה - היא מעניקה! אך קיימת בעיה, מי יכול למלא את הפסוקים האלה?
בכדי שנוכל אנחנו לחוות את האהבה הזו במערכות היחסים שלנו, עלינו קודם כל לחוות את אהבת אלוהים כלפינו. אינכם יכולים להפגין אהבה כזו כלפי מישהו אם לעולם לא חוויתם אותה בעצמכם. אלוהים אשר מכיר אתכם, אשר יודע כל פרט עליכם, אוהב אתכם בצורה מושלמת. אלוהים אומר לנו דרך הנביא ירמיה: "מֵרָחוֹק יְהוָה נִרְאָה לִי וְאַהֲבַת עוֹלָם אֲהַבְתִּיךְ עַל-כֵּן מְשַׁכְתִּיךְ חָסֶד" (ירמיהו ל"א 2) אזי, אהבת אלוהים לעולם לא תשתנה כלפיכם. רק אדם שאהבת אלוהים מציפה את ליבו יההי מסוגל להתפלל עבור אויביו, לסלוח לחוטאים כנגדו ולאהוב את אלו שלא אוהבים אותו בצורה אמיתית וכנה.
אלוהים אוהב אותנו לא משנה מה. בעוד שלעיתים תכופות, מערכות יחסים מגיעות לקיצם כאשר קורה משהו אשר מערער את השגרה, כגון, תאונה קשה או איבוד מקור הכנסה. אהבתו של אלוהים איננה מבוססת על מאורעות בחיינו, המראה הפיזי שלנו, כמה כסף אנחנו עושים בחודש, או מה הגזע, המוצא או המין שלנו, וזאת עף אף שרבנים ילמדו אותנו אחרת (ראו תפילת ה18).
כפי שאתם יכולים לראות, זוית ראייתו של אלוהים לגביי אהבה, שונה בתכליתה מהגדרתה על פי החברה. האם אתם יכולים לדמיין מערכת יחסים המכילה בחובה אהבה שכזו?
נשאלת השאלה, מה היא הצורה הרדיקלית ביותר בה אהבה יכולה לבוא לידיי ביטוי? המבחן הגדול ביותר של האהבה היא ההקרבה, רק מי שבאמת אוהב מסוגל להקריב, לוותר על היקר לו בעבור הרווח של האחר. הרי שההקרבה הקיצונית ביותר היא הקרבת חיים, אם המוכנה להקריב את חייה בעד ילדיה, בעל המוכן להקריב את חייו להצלת אלו של אשתו. ההיסטוריה מלאה בסיפורים מסוג זה, אפילו רעיון המשיח בתנ"ך מבוסס על הקרבה, הישראלי הממוצע כיום לא יודע זאת מפני שהדת המסורתית מסתירה עובדה זאת, אך בקריאת נבואתו של ישעיהו הנביא (פרק י"ג) ניתן לראות בבירור שעל המשיח היה לבוא על מנת לשמש "שעיר לעזאזל". אך זה כבר נושא למאמר אחר: ("הפרק האסור" – נבואת ישעיהו פרק נ"ג על השעיר לעזאזל.)
עקרון ההנאה והרדיפה אחר העונג.
|