האם אי פעם תהיתם באם באמת לאלוהים (במידה וקיים) משנה האם אנו הולכים יותר מחמישה צעדים ללא כיפה על הראש, או באם אנו אוכלים יותר מפרוסת לחם אחת מחוץ לסוכה בזמן חג סוכות,  או אם אנו מדליקים את האור בשירותים בשבת, או אוכלים עוגת גבינה לקינוח אחרי ארוחה בשרית, או שוכחים לנשק מזוזות בכניסה לכל מקום האם זה הוא תכליתו של אלוהים? האם אלוהים באמת משועמם עד כדי כך שהוא אוסר עלינו לההתלבש בבגדים צבעוניים ודורש מאיתנו ללכת לבושים שחור לבן כל ימי חיינו? ומה בכלל ההבדל בין הפעולות הללו לאמונה תפלה? האם אלוהים ינקום, יעניש, ישנא או ידחה אותנו אם לא נלמד תורה במשך 12 שעות ביום? קול ההיגיון לכל השאלות הללו מוכרח להיות – לא! במידה ויש אלוהים, האלוהים שברא אותנו ואת כל הקיים ביקום, האלוהים שהמציא את חוק הקינמאטיקה, את מבנה הכרומוזום  ואת תהליך הפוטוסינתזה, האלוהים שהוא מעבר לכל הצרות והסבל שלנו, מעל לכל אוליגרך, ראש ממשלה או מלך, האם מה שמעסיק ומעניין כלכך את אותו האלוהים הם אלפי המצוות, ההלכות והאיסורים השונים שבעצם רק מקשים לנו את החיים? או שיש באלוהים מעבר לזה?

בכל בן-אדם באשר הוא מוטמע הצורך באהבה, מערכות יחסים ואינטימיות. בכתבה שהופיעה בירחון אמריקאי, הצהיר ד"ר הנרי בראנדט שישנה תופעה המופיעה אצל רבים מן הזוגות המגיעים אליו. כך הם אומרים לו: " בהתחלה, עשיית אהבה הייתה מרגשת עבורנו. לאחר מכן, התחלנו להרגיש מוזר לגביי עצמנו אישית ואז הרגשנו מוזר לגביי בן/בת זוגנו. התווכחנו, רבנו ולבסוף נפרדנו. כעת אנו אויבים".

מדוע כה מעט מדענים מאמינים בבריאה? בעיקר משום שסטודנטים למדעים אינם לומדים שיש סתירות בתיאוריה האבולוציונרית. האוניברסיטאות מלמדות את התיאוריה האבולוציונרית כעובדה מוגמרת. כל מי שקורא תגר על תורה זו נתקל בבוז מצד תומכיה. טִילְהאָרד דֵה שָארְדִן פילוסוף שתומך באבולוציה, קובע: "פרט למספר קבוצות שמרניות ביותר, לא יתכן שאדם חושב או מדען יחפש דרך מחשבה הסותרת את האבולוציה. הדבר יחשב כבלתי מתקבל על הדעת וכבלתי אפשרי". 

"אם נעניק לאדם סביבה מושלמת, מטפחת וללא רבב, גם הוא יהיה מושלם וללא רבב" כך יטענו פסיכולוגים וסוציולוגים רבים. בואו נשקול לרגע את הטענה הזאת, האם כשילדינו הקטנים הולכים לגן הם לוקחים שיעור ב"איך לעשות דווקא" שיעור ב"איך לגנוב את הצעצועים של אחי" ושיעור ב"איך להתעלל בכלב שלי"? או שהם עושים זאת באופן טבעי, כאילו מוטמע בהם דחף דווקאי שכזה, ומה לגבי רוח המרד שיש בכל אדם, מדוע כשאב אומר לבנו הקטן "אל תדחוף את האצבעות לשקע החשמל" הילד מתמרד ועושה "דווקא"? מדוע לא אוהב האדם כשאומרים לו מה לעשות, גם אם זה לטובתו.

עקרון ההנאה היה זה שהנחה את החלטותיו של הפילוסוף סורן קיארקגארד. אולם, מאוחר יותר הצהיר כי עיקרון מנחה זה הכשיל אותו. אלו היו דבריו: "באוקיינוס נטול תחתית של העונג, חיפשתי לשווא נקודה בה אוכל להשליך עוגן. חשתי בכוח אשר כמעט לא ניתן לעמוד בפניו שבו כל תענוג גורר אחריו תענוג נוסף, את ההתלהבות המזויפת אשר ביכולתו של כוח זה ליצור, את השעמום, העינוי העוקב לו".

ישנה כיום אי ידיעה בעולם המודרני לגבי זהותו האמיתית של האסלאם, ישנם אלו שיאמרו שהאסלאם הוא באמת דת של שלום ושמדובר אך ורק בכמה מטורפים שטופי מוח פונדמנטליסטים שכופים את דעותיהם ולשם הפגנת כוחם מפוצצים הם את עצמם ורוצחים חפים משפע, ואילו לאסלאם האמיתי אין כל קשר לפונדמנטליסטים שכאלה, אלא מטפח יחסי שלום ואהבה בין הבריות ומקבל את כולם – כי זה המסר שלכאורה השאיר עמם מוחמד. בפחם נופלים תמימי הפוסט מודרניזם שלא טורחים לחקור ולהכיר במלחמה הרוחנית שמתנהלת מאחורי הקלעים, ובכל הנוגע להשפעה שיש לקוראן על כל מוסלמי מאמין באשר הוא – חובה על האדם המשכיל לחקור ולבדוק בעצמו עניינים אלו.

אלפי ספרים ועשרות אלפי מאמרים נכתבו כדי לתאר וכדי לנסות להבין מה קרה שהביא לעולם את הכבשנים של היטלר. השואה היא היבט מביך מאד בחיי כל יהודי ואנחנו נאלצים לחיות עימו. הפחד שמא זה עלול לקרות שוב חוזר ונשנה. ישנה שאלה שעוברת בראשו של כל יהודי: "איפה היה אלוהים כשששת המליונים נטבחו? מה משמעות הטבח הזה?". גם ההסברים הטובים ביותר שמעלים חכמי הדור הם איכשהו לא-מספקים, מעוררים גיחוך משום שהם מותירים בלב השומע שאלה אחרת: "איך תתכן לחיים משמעות כלשהי נוכח השתוללות כזו של סבל ומוות?". 

ביום האחרון לבריאה, אמר אלוהים, "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בראשית 1:26). בכך הוא סיים את עבודתו עם "מגע אישי." אלוהים יצר את האדם מאפר ונתן לו חיים ע"י כך שנפח באפיו נשמת חיים (בראשית 2:7). לכן, האדם מיוחד בין כל יציריו של אלוהים ויש להם גם חלק חומרי (גוף) וגם גשמי (רוח/ נפש).

להבדיל מקנאות דתית ונקמת דם המבוססת במסורת. הברית החדשה מציעה ברירת מחדל חדשה, כמובן, לכל אחד בנקודה מסוימת בחייו נגרם עוול, פגיעה וחטא כנגדו. כיצד אנו יכולים להגיב כאשר נפגעים? עפ"י הכתובים, עלינו לסלוח, באל האפסיים 4:32 נאמר, "והיו טובים איש אל רעהו ורחמנים וסולחים איש לאחיו כאשר סלח לכם האלוהים במשיח." בצורה דומה גם נאמר גם באל הקולסים 3:13 "ותשאו איש רעהו ותסלחו בהיות לכם ריב איש עם אחיו כאשר המשיח סלח לכם כן תסלחו גם אתם." המפתח לשני הקטעים האלה הינו שאנו צריכים לסלוח לאחרים, כפי שאלוהים סלח לנו. מדוע עלינו לסלוח? כי גם לנו נסלח!