מדוע אלוהים לא עונה לתפילות?

האם אי פעם הכרת אדם שבאמת בטח באלוהים?
"כשעוד לא האמנתי באלוהים, הייתה לי חברה טובה שנהגה להתפלל לעיתים תכופות, לא ממלמלת דברים קבועים מספר באופן ריטואלי, אלא בחופשיות, מהלב. היא הייתה מספרת לי מדי שבוע על משהו שהיא הייתה מבקשת מאלוהים ובוטחת שידאג לה. וכל שבוע הייתי רואה כיצד 'האל הגיבור' הזה שלה היה עושה משהו יוצא דופן על מנת לענות לתפילותיה. כמה קשה זה עבורי, אתיאיסט, היה לראות זאת שבוע אחר שבוע, לאחר כמה זמן ההצהרה "צירוף מקרים" התחילה להישמע לי כתירוץ לא קביל כלל..."

אז למה אלוהים ענה לתפילותיה של חברתי?
הסיבה העיקרית הייתה משום שהיה לה מערכת יחסים איתו. היא רצתה ללכת אחרי אלוהים, לא אחרי "רב צדיק" ולא אחרי אפיפיור, היא באמת הקשיבה לדברים שהוא אמר. היא חשבה שמגיע לאלוהים להדריך אותה בחייה ולא נשארה אדישה לכשהדריך אותה. כשהיא התפללה עבור דברים, זה היה חלק טבעי ממערכת היחסים שלה עם אלוהים, ממש כמו לדבר ביחידות עם החבר היקר לך ביותר. היא חשה מאוד בנוח לבוא לאלוהים עם צרכיה, דאגותיה וכל נושא שהיה קשור לחייה, במעין תמימות שכזאת. בנוסף, היא הייתה משוכנעת, לאור הדברים שקראה בכתובים, שהיא אמורה להיות תלויה באלוהים בצורה הזו. לא כי היא בן אדם חלש, מסכן וחסר אונים, אלא כי אלוהים מילא לה את החור בלב, אותו חור שאחרים מנסים למלא בעזרת הנאות מזדמנות, רכוש, מין, אלכוהול, סמים וכיוצא בזאת.

הפסוק הבא השתקף בחייה:" עֵינֵי יְהוָה אֶל-צַדִּיקִים, ואָזְנָיו אֶל-שַׁוְעָתָם (לזעקתם)" (תהילים ל"ד 15).

אם כן,  מדוע אין אלוהים עונה על תפילותיהם של כולם?
ייתכן וזה משום שאין להם מערכת יחסים עם אלוהים. יכול להיות שהם יודעים שאלוהים קיים ואולי אפילו נזכרים בו מפעם לפעם (כשהם פתאום זקוקים לו). אך לאותם אנשים שתפילותיהם לעולם לא נענות כנראה אין מערכת יחסים איתו. לחבוש כיפה וללפף רצועת עור על ידך כל יום לא אומר שיש לך מערכת יחסים עם אלוהים, אלא עם רב כזה או אחר.
סיבה נוספת לכך היא אותה אחת שמתאר ירמיהו הנביא בתנ"ך: "הֵן לֹא-קָצְרָה יַד-יְהוָה מֵהוֹשִׁיעַ (מלהושיע) וְלֹא-כָבְדָה אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹע ַ(מלשמוע), כִּי אִם-עֲוֹנֹתֵיכֶם (פשעיכם)  הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם וְחַטֹּאותֵיכֶם הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם מִשְּׁמוֹע" (ישעיה נ"ט1-2).
ללא סליחת החטאים המתבקשת, אין אפשרות לגשת לאלוהים, לא משנה עד כמה בטוח אדם מסוים ש"אבל אלוהים אוהב את כולם". אלוהים בהחלט אוהב את כולם, מהקטן ביותר ועד הגדול ביותר, יהודי, מוסלמי, סיני, אנגלי, עשיר, עני, רב, שיח', רוצח, ראש ממשלה, הומוסקסואל, אתיאיסט, זכר או נקבה באופן שווה כבריאתו וכצלמו (לעומת מה שהרבנות המסורתית מלמד על מעמדם הנחות של נשים, הומוסקסואלים, אתיאיסטים ולא-יהודים*) אך הוא בהחלט שונא את חטאיהם, ועונותיהם כפי שהוא שונא כל חטא השוכן בכל אדם.

על כן, זה די טבעי להרגיש את הריחוק וההפרדה הזו מאלוהים. כשאנשים מתחילים להתפלל ולבקש מאלוהים משהו, מה בדרך כלל קורה? הם מתחילים בלומר: "אלוהים, אני ממש זקוק לעזרתך עם בעיה זו...", אז יש איזושהי הפסקה... והם מתחילים מהתחלה: " אני מבין ויודע שאני לא אדם מושלם, והאמת שאין לי שום זכות לבוא ולבקש ממך את זה..."  ישנה מודעות לחטא אישי וכישלון. ואותו אדם יודע שאלו אינם הדברים היחידים שאלוהים מודע להם. יש תחושה של "על מי אני עובד"? הם יודעים שאת מה שהם מצליחים להסתיר מזולתם, אינם מסוגלים להסתיר מפניו של אלוהים. מה שהם אינם יודעים הוא כיצד הם יכולים לקבל את סליחתו של אלוהים עבור כל חטאיהם. ייתכן שאינם יודעים שהם יכולים להיכנס למערכת יחסים עם אלוהים וכך אלוהים לא רק ישמע אותם ויענה באופן ממשי כלכך עד שלא יכלו להאמין, אלא גם שכל חייהם יתהפכו. הבסיס לכך שאלוהים יענה לתפילותיך הוא מערכת יחסים אמיתית איתו וסליחת חטאים.

יסוד התפילה
תחילה עליך לרקום מערכת יחסים עם אלוהים. דמיין שסטודנט בשם רועי מחליט לבקש מנשיא אוניברסיטת חיפה שהוא אינו מכיר כלל לחתום כערב ללקיחת משכנתא מהבנק עבורו. הסיכויים שהנשיא יסכים לכך הינם קלושים עד גיחוך (אנחנו מניחים שהנשיא אינו אידיוט). אולם, אם בתו של אותו נשיא הייתה מבקשת ממנו לחתום על ערבות בנקאית עבורה, ככל הנראה שלא הייתה בעיה כלל. מערכות יחסים חשובות. עם אלוהים הדבר דומה, כשאדם שהוא למעשה ילדו של אלוהים ושייך לו, מבקש ממנו דבר מה, הוא מכיר אותו ושומע את תפילותיו. האם יש לך מערכת יחסים עם אלוהים אשר משמשת עירבון לכך שהוא יענה לתפילותיך?

איך אני יכול להיות בטוח שאלוהים יענה לתפילתי?
אלוהים עונה לתפילותינו בהתאם לרצונו (ובהתאם לבינתו, אהבתו, קדושתו וכו'...). המקום שבו אנו נכשלים הוא בהשערתנו כי יודעים אנו מהו רצונו של אלוהים, על בסיס פרט אחד שנראה לנו הגיוני. אנו חושבים כי קיימת תשובה אחת נכונה לתפילה מסוימת, ומשערים שתשובה זו שעוברת בראשנו, היא גם חייבת להיות רצונו של אלוהים. בדיוק בנקודה זו העניינים מתחילים להסתבך. אנו חיים עם הגבלות של זמן וידע. יש לנו מידע מוגבל לגביי מצב מסוים וההשלכות העתידיות של מעשים מסוימים על המצב הנוכחי. הבנתו של אלוהים אינה מוגבלת. את גלגולי האירוע במהלך החיים או ההיסטוריה רק אלוהים לבדו יודע וייתכן שיש לו מטרות רחוקות ממה שאנו יכולים לדמיין. אז, אלוהים לא הולך לעשות דברים רק משום שאנחנו נחושים שזהו רצונו.

מה עלינו לעשות בכדי שתפילותינו תשמענה? מה אלוהים נוטה לעשות?
אפשר לכתוב אינספור עמודים על כוונותיו של אלוהים כלפינו. כתבי הקודש כולם מתארים את סוג מערכת היחסים שאנו יכולים לחוות עם אלוהים ודרך החיים שהוא רוצה להעניק לנו. להלן רק מספר דוגמאות:

"וְלָכֵן יְחַכֶּה יְהוָה לַחֲנַנְכֶם וְלָכֵן יָרוּם לְרַחֶמְכֶם, כִּי-אֱלֹהֵי מִשְׁפָּט יְהוָה אַשְׁרֵי כָּל-חוֹכֵי לוֹ" (ישעיה ל' 18).  בטח לא הצלחת להבין מה בכלל כתוב - זה כמו מישהו שיקום ממושבו על מנת לבוא לעזור לך, "ולכן ירום לרחמכם".   "הָאֵל תָּמִים דַּרְכּוֹ... מָגֵן הוּא לְכֹל הַחֹסִים בּוֹ" (תהילים י"ח 30).  "רוֹצֶה יְהוָה אֶת-יְרֵאָיו אֶת-הַמְיַחֲלִים לְחַסְדּוֹ" (תהילים קמ"ז 11).

מה לגביי תפילות שלא נענו?
אנשים בהחלט נעשים חולים ואף מתים, בעיות כלכליות הינן אמיתיות ועוד כל מיני מצבים קשים יכולים לקרות. מה אז? 

אלוהים לא מבטיח למאמיניו חיים ללא סבל ובעיות (לעומת דעתם של רבנים מסויימים - ראו כתבת עיתון ידיעות אחרונות), אבל הוא מבקש לקחת מאיתנו את דאגותינו. אפילו אם המצב ממשיך להיות מדכדך, אנחנו יכולים לקבל את תקוותנו בעובדה שאנו מהללים אותו ונתמכים בו. ייתכן והנסיבות נראות מחוץ לשליטתו של אלוהים, אך הן אינן. כשנדמה כי העולם כולו מתמוטט, אלוהים יכול לשמר אותנו. זהו מצב בו האדם יכול להודות על היכרותו עם אלוהים. "צָעֲקוּ וַיהוָה שָׁמֵעַ וּמִכָּל-צָרוֹתָם הִצִּילָם קָרוֹב יְהוָה לְנִשְׁבְּרֵי-לֵב וְאֶת-דַּכְּאֵי-רוּחַ יוֹשִׁיעַ" (תהילים ל"ד 18-19). אלוהים יכול לספק לבעיה פתרונות ודרכי מוצא שכלל לא היינו מעלים על דעתנו כאפשריים. כל אחד שמתהלך צמוד עם אלוהים יכול למנות מספר דוגמאות כאלה מחייו הפרטיים. אך אם הנסיבות לא משתפרות, אלוהים עדין יכול להעניק לנו את שלומו בעודנו במרכז הבעיה.

דווקא בנקודה זו (כשהנסיבות עדין קשות) אלוהים מבקש מאיתנו להמשיך לבטוח בו, להתהלך באמונה ולא בהתאם למה שאנו רואים דרך עינינו הפיזיות. אין זו אמונה עיוורת! אמונה זו מבוססת על אופיו של אלוהים. מכונית שנוסעת על גשר נתמכת לחלוטין על ידי שלמות הגשר. לא משנה מה הנוסע ברכב מרגיש או על מה הוא משוחח עם האדם במושב לידו, מה שמביא את המכונית מקצה אחד לקצה השני הוא שלמות הגשר, אותו גשר שהנהג בחר לבטוח ביציבותו. כך גם המאמין בטוח ביציבותו של אלוהים, אין זה אומר שהוא יכול להפסיק לחשוב, לתכנן ולפעול, אך הוא יכול לנוח בנאמנותו של אלוהים.

באותו האופן כמו המכונית על הגשר, אלוהים מבקש מאיתנו לבטוח בשלמותו, באופיו... בחסדו, אהבתו, חוכמתו וצדקתו עבורנו. הוא אומר: "בִּטְחוּ בוֹ בְכָל-עֵת עָם שִׁפְכוּ-לְפָנָיו לְבַבְכֶם אֱלֹהִים מַחֲסֶה-לָּנוּ" (תהילים ס"ב 8).

לסיכומו של עניין
היכולת למערכת יחסים עם אלוהים, שתפילה הינה חלק אינטגראלי ממנה, נעוצה בהסרת החומה העומדת בין האדם לאלוהיו – סליחת החטאים בזכותו של מי שישעיהו הנביא בתנ"ך ניבא על בואו – המשיח. (לחץ לקריאה).

  ארבעת העקרונות שלפניך מסבירים כיצד ניתן להכיר את אלוהי אברהם יצחק ויעקב, דרך אותה התווה אלוהים עצמו בתנ"ך.

(*הציטוטים מן התנ"ך העברי בתרגום המסורתי. מומלץ לקרוא את הקטעים משם לקוחים הציטוטים על מנת להבין את הקשר טוב יותר.)

עקרון ראשון 

אלוהי אברהם, יצחק ויעקב אוהב אותך. הוא ברא אותך לתכלית מסוימת, על מנת שתוכל להכיר אותו באופן קרוב ואישי וליהנות משלומו לנצח.
"כי אתה אדוני טוב וסלח ורב חסד לכל קוראיך:…כי חסדך גדול עלי… ואתה אדוני אל רחום וחנון וארך אפים ורב-חסד ואמת" (תהילים פ"ו: ה,י"ג,ט"ו)
"כי אנוכי ידעתי את המחשבות אשר אנוכי חושב עליכם נאום ה' מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה" (ירמיה כ"ט: י"א)

עקרון שני 

כולנו חוטאים ולכן כולנו מנותקים מאלוהים. משום כך איננו יכולים ליהנות מאהבת האלוהים וממערכת יחסים אישית עמו.
"כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא" (קוהלת ז': כ')

האדם נברא כדי להיות בקשר הדוק וקרוב עם אלוהים, אך בעקשנותו בחר ללכת בדרך משלו. על כן נותקה התחברות זו עם בוראו. עקשנות זו, שביטוייה הם מרד פעיל או אדישות, מעידה על התופעה המכונה במקרא "חטא".
"הן לא קצרה יד-ה' מהושיע ולא כבדה אזנו משמוע: כי אם עוונותיכם היו מבדילים בינכם לבין אלוהיכם וחטאתיכם הסתירו פנים מכם משמוע" (ישעיה נ"ט: א-ב)

האלוהים קדוש ואילו האדם – חוטא. האדם מנסה "לקנות" את אלוהים בכוחות עצמו על ידיהתנהגות מסויימת: בקיום מצוות, במעשים טובים, בחיי אדיקות, בפילוסופיה או בדת כלשהי. אולם אין בכך כדי לגשר על הפער המפריד בינינו לבין אלוהים.
"ונהי כטמא כולנו וכבגד עדים כל צדקותינו ונבל כעלה כולנו ועווננו כרוח חשאונו" (ישעיה ס"ד: ה)

עקרון שלישי 

כפרה בדם היא הדרך היחידה והאמצעי היחידי שאלוהים סיפק לשם פתרון בעיית החטא, רק בזכות קורבן דם הבא עם חרטה כנה ואמיתית מהלב ניתן לכפר על חטאים על פי התודה.
"כי נפש הבשר בדם היא ואני נתתיו לכם על-המזבח לכפר על-נפשותיכם כי-הדם הוא בנפש יכפר" (ויקרא י"ז: י"א)

דם הכפרה עבור חטאינו הותז על המזבח בבית המקדש. מזה 2000 שנה בית המקדש, המזבח והכהונה אינם קיימים. אך אלוהים לא שינה את עקרון הכפרה בדם, ומאז החורבן הוא מספק את דם הכפרה עבור חטאינו ממקור אחר, שנובא וסומל בקורבנות המקדש (זכריה י"ג: א).
"והוא מחולל מפשעינו מדוכא מעוונותינו מוסר שלומנו עליו ובחבורתו נרפא לנו, כולנו כצאן תעינו איש לדרכו פנינו וה' הפגיע בו את עוון כולנו" (ישעיה נ"ג: ה-ו)
ישעיהו הנביא מנבא על אחד העתיד לקחת עליו את חטאינו בחבורתו (סבלו), מאוחר יותר כונה אותו אחד על ידי חכמי ישראל כ"המשיח".
 
אלוהים גישר על הפער המפריד בינינו ובינו בשלחו את המשיח, שה האלוהים, למות במקומנו ולשלם את חוב חטאנו. המשיח קיבל על עצמו את העונש המגיע לנו. באמצעות מותו עשה לנו המשיח שלום עם אלוהים.

הכפרה באמצעות המשיח נובאה מקדם, כמו כן נובאו מאפייניו על מנת שנוכל לזהותו בבואו:

· על המשיח להיות מצאצאי דוד (ירמיה כ"ג: ה-ו)
· הוא יוולד בבית לחם יהודה (מיכה ה': א')
· הוא בעל טבע על-אנושי (ישעיה ט':ה-ו)
· הוא ימות על לא עוול בכפו (ישעיה נ"ג: ט-י)
· הוא יקום מן המתים (ישעיה נ"ג: י"ב. תהילים ט"ז: י')
· הוא יבוא לפני חורבן בית המקדש השני – שהתרחש בשנת 70 לספירה (דניאל ט': כ"ו).
· העם שלו, עם ישראל, ידחה אותו (ישעיהו נ"ג ה-ו)

ישנו רק איש אחד בהיסטוריה אשר בו נתגשמו כל הנבואות הללו... ישוע בן-דוד (לו הרבנים עיוותו את השם ל:"ישו הנוצרי") הוא המשיח!
בחייו של ישוע מנצרת ובאישיותו נתגשמו כל נבואות התנ"ך על המשיח. עובדה זו אינה יכולה להיות מקריות גרידא או תוצאה של נסיונות אנושיים למלא את הנבואות הללו.
ישוע טען להיות המשיח והצהיר: "אל תחשבו שבאתי לבטל את התורה או את הנביאים, לא באתי לבטל כי אם לקיים. (מתי ה': י"ז - ציטוט מהברית החדשה)

* תקומתו של ישוע מן המתים מוכיחה כי הכפרה בדמו תקפה ורצויה לאלוהים. (הוכחה לקימתו של ישוע מן המתים)

עקרון רביעי 

כפי שבני ישראל סמכו ידיהם על שעיר הכפרות (ויקרא ט"ז: כ"א), כל עלינו לסמוך באופן אישי על הכפרה שישוע המשיח סיפק, על מנת שנוכל לחוות בזכותה את אהבתו של אלוהים ולכונן מערכת יחסים אישית עמו.
* אנו מביעים את בטחוננו בכפרת המשיח על ידי קבלת ישוע המשיח באופן אישי.
"לאלה אשר קיבלו אותו, המאמינים בשמו, נתן תוקף להיות בנים לאלוהים." (יוחנן א': י"ב)

* אנו מקבלים את ישוע המשיח באמונה - "הן בחסד נושעתם על ידי האמונה, וזאת לא מידכם, כי אם מתנת אלוהים היא. אין זה נובע ממעשים, כדי שלא יתגאה איש" (אל האפסיים ב': ח-ט)

* כיצד מקבלים את ישוע כמשיח? הוא קורא לנו לפנות אליו אישית. ישוע המשיח אמר: "הנני עומד ליד הדלת ודופק. איש כי ישמע את קולי ויפתח את הדלת, אכנס אליו ואסעד איתו והוא איתי" (חזון יוחנן ג': כ')

קבלת המשיח, ישוע, כרוכה בפנייה מדרכנו-אנו אל האלוהים, ובביטחון כי ישוע המשיח אכן ייכנס לחיינו, יסלח לחטאינו ויחדש את הקשר המנותק בינינו ובין האלוהים. אזי ישנה אותנו אלוהים ויהפוך אותנו לאנשים כלבבו. אנו מקבלים אפוא את ישוע המשיח באמונה, בצעד רצוני שבחרנו בו.

יש אנשים החושבים שיהודי אשר קיבל את המשיח חדל להיות יהודי. דעה זו אינה נכונה. מי שמאמין בישוע אינו פחות יהודי משהיה, להיפך, הוא אדם המתמסר למשיח היהודי!

* האמונה היא המאפשרת לך לקבל את ישוע המשיח לחייך כאן ועכשיו, באמצעות תפילה.

אלוהים יודע את אשר בליבך. יותר משהוא מעונין במילים שאתה מבטא בפיך, הוא מעונין בכוונת ליבך. להלן מוצעת דוגמה לתפילה:

"אלוהי אברהם יצחק ויעקב, חטאתי לפניך ואני זקוק לסליחתך. אני מודה לך על שבאמצעות ישוע סיפקת את דם הכפרה המסיר את כל חטאיי. אני פותח לפניך את ‘דלת ליבי הנעולה‘ ומקבל את ישוע המשיח כאדוני ומושיעי. תודה לך שסלחת לי על חטאיי ועל שנתת לי חיי עולם. היכנס נא לחיי והנהג אותם. עשני נא איש כלבבך."

האם התפללת?

   לא, רק קראתי   |   התפללתי תפילה זאת מליבי ובאופן כן (המשך לטופס יצירת קשר)