אמונה באור המדע

 לפני יותר מ300 שנה, המלך לואיס ה14, שליט צרפת, שאל את הפילוסוף-מתמטיקאי המפורסם, בלייז פסקל, להוכיח לו את קיומו של אלוהים. פסקל השיב: "ובכן הוד מעלתך, היהודים, היהודים!".

אלפי שנים סבל עם ישראל כיבושים, מלחמות, פוגרומים, מסעות צלב, שואה, אינקוויזיציות והגליות. למרות זאת, וכנגד כל הסיכויים, הוכרזה מחדש מדינת ישראל בארץ ישראל בה' באייר תש"ח. מאז, יהודים שבים למולדתם מכל קצוות תבל. גם לאחר הקמת המדינה התמודדה ישראל בהצלחה עם מלחמות קשות, אך לא הושמדה. ספרי ההיסטוריה מלמדים שעמים שעזבו את מולדתם איבדו כעבור מקסימום חמישה דורות את זהותם או נעלמו קליל. אבל עם ישראל שמר על זהותו במשך אלפי שנים.

בעוד עמים כמו מואב, עמון, אדום, פלשתים ואחרים, שנלחמו בעבר בישראל, נעלמו בינתיים מהמפה, עם ישראל שרד לבדו. אימפריות אדירות ותרבויות שלמות נעלמו לחלוטין או נטמעו בתרבויות אחרות בלי להשאיר זכר, אך לא עם ישראל. מעולם לא שמענו על שבדי ממוצא פלשתי, רוסי ממוצא אדומי או תימני ממוצא עמוני. אבל כולם יודעים מה זה יהודי ממוצא פולני, מרוקאי או רומני. העם היהודי עדיין קיים וזהותו נשמרה.

 

האם התבוננות כנה בתולדות עמנו תוכיח את אמיתות כתבי הקודש? לפני כ4,000 שנה ציווה אלוהים על אברהם לעזוב את ארץ מגוריו והבטיח לו: "אעשך לגוי גדול ואגדלה שמך והיה ברכה. ואברכה מברכיך ומקללך אאוֹר, ונברכו בך כל משפחות האדמה" (בראשית י"ב 2-3); "וה' אמר אל אברהם... 'שא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם - צפונה ונגבה וקדמה וימה, כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך עד עולם" (בראשית י"ג 14-15). אלוהים הבטיח לאברהם שזרעו יהיה לעם גדול, ששמו יהיה מכובד, שהוא יהיה מקור של ברכה לכל עמי הארץ ושצאצאיו יזכו לארץ משלהם.

מאות שנים אחר כך הופיעה על בימת ההיסטוריה אומה גדולה - כשני מיליון איש. כשעמדו בני העם הזה להיכנס לארץ שהובטחה לאברהם, דרש מהם אלוהים לציית לו בנאמנות והזהיר אותם שאם לא ישמעו לו, יעלו עמים אחרים להילחם בהם ויַגלו אותם מארצם (דברים כ"ח 49). הוא גם אמר שבסופו של דבר, עקב חוסר נאמנותו של עם ישראל לאלוהים, יפוזרו בני ישראל לכל קצוות העולם (שם, פס' 68), שם הם יחיו כנוכרים ולא יֵדעו מנוח. עם זאת הוא הבטיח להיות נאמן להבטחתו הראשונה ולהשיב אותם לארצם (דברים ל' 1-10).
מה קרה הלכה למעשה מבחינה היסטורית? על אף האזהרות האלה חטאו בני ישראל בעבודה זרה, והוגלו מארצם על ידי נבוכדנאצר מלך בבל. הוא העלה את ירושלים באש והחריב את בית המקדש.
בתום 70 שנות גלות, ובהתאם להבטחתו, אפשר אלוהים לעם ישראל לחזור לירושלים (עזרא א'). אך לאחר 600 שנה, בשנת 70 לספירה, הוגלה העם בשנית, הפעם על ידי טיטוס הרומאי, שהרס את ירושלים ופיזר את העם ברחבי האימפריה.

 

"והפיצך יהוה בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ, ועבדת שם אלוהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך עץ ואבן, ובגויים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח לכף רגליך, ונתן יהוה לך שָּׁם לב רגז וכיליון עיניים ודאבון נפש, והיו חייך תלאים לך מנגד ופחדת לילה ויומם ולא תאמין בחייך, בבוקר תאמר 'מי יתן ערב' ובערב תאמר 'מי יתן בוקר' מ פַּחד לבבך אשר תפחד וממראה עינייך אשר תראה" (דברים כ"ח).

"עזבני והפר את בריתי אשר כרתי איתו, וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתיהם והסתרתי פני מהם והיה לאכול ומצאהו רעות רבות וצרות ואמרו ביום ההוא 'הלא על כי אין אלוהי בקרבי מצאוני הרעות האלה', ואנוכי אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה". (דברים ל"א)

עם ישראל סבל גלות, אך זהותו נשמרה.

התנ"ך מנבא על כך שעם ישראל ירדף על ידי שאר עמי העולם. גם בברית החדשה, נאם ישוע מחוץ לבית המקדש וניבא כי בית המקדש עתיד להיחרב (מתי כ"ד) מה שאכן קרה בשנת 70 לספירה יחד עם חורבנה של ירושלים וגלותו של העם.  

אך יחד עם נבואות זעם, מלחמות וניסיונות להעלים את העם היהודי, בתנ"ך, נותן אלוהים הבטחה על כך שעם ישראל לא יושמד לעולם ואף ישוב לארצו:

"ולקחתי אתכן מן הגויים וקיבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם" ... "וישבתם בארץ אשר נתתי לאבותיכם..." (יחזקאל ל"ו)

אין ולא היה עוד עם  בהיסטוריה כמו עם ישראל, שעל אף גודלו הזעיר, על אף השנאה וניסיונות ההשמדה שלו, לא רק ששרד, אלא גם חזר לארצו המקורית, בדיוק כפי שהובטח בתנ"ך.

האם מדובר בסך הכל בניחוש מוצלח של נבואה שהגשימה את עצמה, או בכוח עליון ששומר עלינו? - תחליטו בעצמכם!

 מאמר בנושא: אולי נבואות בתנ"ך הן רק ניחוש מוצלח?