ההפטרה היא קטע מספרי הנביאים שנהוג לקרוא בציבור בבית הכנסת בשבתות, במועדי ישראל, ולעיתים גם בתעניות ציבור במנחה, לאחר סיום הקריאה בתורה.
"הפרק האסור" הוא פרק שאותו אסור לקרוא בבתי הכנסת בהפטרות אלו, כאשר מגיע הזמן לקרוא את הפרק, "קופצים" לפתע לפרק שאחריו. המדובר הוא מ פסוק 13 של פרק נ"ב ועד סוף פרק נ"ג של ספר ישעיהו הנביא בתנ"ך. אך מדוע אסור לקרוא אותו?

"לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (שמות, פרק כ"ג)

פסוק זה חוזר על עצמו שלוש פעמים בתורה אך באותה צורה בדיוק, אין בתורה שום מקום בו נכתב איסור על אכילת בשר עם חלב, מחוץ לכאורה לקטע זה. על פסוק זה הוקמו במהלך השנים עשרות אם לא מאות מצוות ודינים על ידי רבנים שונים שיחד נעטף על ידי ההגדרה הידועה "כשרות", ובפרט כשרות כהפרדה בין בשר וחלב. מה זה שגרם בוקר אחד לאלוהים "להתעורר" ולהחליט שלא מתאים לו יותר שבני ישראל יאכלו צ'יזבורגרים סתם ככה ללא סיבה נראית לעין, או שאולי פשוט מישהו במהלך ההיסטוריה לא הבין משהו כמו שצריך?

הברית החדשה קיבלה את שמה מפסוק 31 בפרק ל"א של ספר ירמיהו בתנ"ך, בו הבטיח אלוהים לעם ישראל ברית חדשה דרך הנביא ירמיהו. על ידי רבים הברית החדשה נחשבת להמשך הישיר של התנ"ך עד כדי הסכמת כל המלומדים שאין זה אפשרי לרדת לעומקה של הברית החדשה מבלי להכיר את התנ"ך תחילה.

"ישו היה אנטישמי, הטיף נגד התנ"ך והתחיל דת חדשה", תשובה ישראלית ממוצעת בה אנו עלולים להיתקל כתוצאה מדעה קדומה ובורות.

"אם מישהו מבקש לדעת אם האלוהים שמתואר בתנ"ך אכן קיים, מוטב שיתבונן בעם ישראל", כך טוענים כיום אוהבי ציון בקרב הגויים.

דעה נפוצה אך מוטעית אומרת שהתנ"ך והברית החדשה שנמצאים היום בידינו אינם זהים למקור. זוהי נקודה חשובה ביותר משום שמהימנותם של כתבי הקודש תלויה בה.

כתבי הקודש נכתבו בין השנים 1400 לפנה"ס ועד 68 לספירה. העתק הקדום ביותר של ספר כלשהו מכתבי הקודש ששרד עד היום הוא מגילת ספר ישעיה, שנכתבה לפני חורבן המקדש (בשנת 70 לספירה). כשנמצאו מגילות ים המלח הוכח שהנוסח של התנ"ך שאנחנו קוראים היום זהה למקור. הברית החדשה נכתבה בין השנים 50-68 לספירה, וההעתק הקדום ביותר שנמצא בידינו הועתק בשנת 120 לספירה בערך. העתקים נוספים שנמצאו נכתבו כ-250-200 שנה לאחר כתיבת החיבור המקורי. שני העותקים העיקריים של הברית החדשה הקיימים היום, ה:
Codex Vaticanu
(שנכתב בשנת 325)
Codex- Sinaiticus
(שנכתב בשנת 350)

מפתיע עד כמה נפוצה טענה זו. תומכיה מניחים שיש בכתובים מספר רב של סתירות פנימיות, ומסיקים שלא ניתן להתייחס לתנ"ך ולברית החדשה כאל דבר אלוהים.
אם אכן יש בכתובים סתירות, ברור שהם לא נכתבו בהשראת אלוהים. קל לבוא בטענות, אך קשה יותר להוכיח את אמיתותן.

נושא מהותה של התורה הוא נושא חם כיום בישראל, לאחרונה נשמע כולם של חרדים הדורשים לכפות את אמונתם על שאר אזרחי המדינה, הכולל שימוש באלימות והטלת אימה על אלו החושבים שונה מהם. אלו הם אנשים שמעולם לא קראו את התורה עצמה, אלא רק למדו אודותיה בספרות חז"ל כגון שולחן ערוך, תלמוד וכדומה ולכן אינם יודעים את תכליתה של התורה.

רבים רואים בכתובים משל, אך אנו מאמינים שהדרך הנכונה להבין את הכתובים היא דרך הפרשנות המילולית, וזאת מכמה סיבות: אלוהים באמת דיבר אל אנשים אמיתיים. הדברים האלה התרחשו, לא באיזו ארץ פלאות דמיונית אלא ממש כאן, עלי אדמות ואפילו אצלנו בארץ ישראל. מחברי הכתובים לא ראו בחיבורם מדע בדיוני. כשהם מצטטים מישהו או מספרים על אירוע כלשהו, הם מתייחסים לכך כאל מציאות.

רבים הם הרואים בכתבי הקודש, התנ"ך והברית החדשה כמביאים את דבר אלוהים. הם אמנם נכתבו בידי אנשים, אין בכלל ספק בכך מבחינה מדעית, ישנם זרמים יהודים-אורתודוקסים שיפצירו שכל התנ"ך ניתן כמו שהוא לאדם וחווה ואף נכתב בידי אלוהים, אך למי שרואה במדע אמצעי ולא איום, אפשרות זו איננה קיימת בכלל, אומנם הם נכתבו על ידי אנשים, אך אלוהים הוא שהשגיח והשרה אותם. כך מעידים כתבי הקודש על עצמם: "ויאמר ה' אל משה, 'כתוב לך את הדברים האלה...' " (שמות ל"ד 27); "ויאמר ה' אליי, 'קח גיליון גדול וכתוב עליו בחרט...' " (ישעיה ח' 1). למעלה מאלפיים פעם מופיעים בתנ"ך ביטויים כמו "ויאמר ה' ", "ויהי דבר ה' ". מכאן ברור שספר הבריתות - התנ"ך והברית החדשה - טוען שהוא דבר ה'. הוא מתעד את דבריו של אלוהים ואת מעשיו.

עקרונות רבים של הרפואה וההיגיינה המודרניות מצויים בכתבי הקודש – עוד הרבה לפני שהם 'התגלו' לראשונה על ידי המדע המודרני.

השימוש במושג "קאנון" מתאר את הספרים אשר נכתבו בהשראה אלוהית ולכן שייכים לכתבי הקודש. הקושי שבקביעת הקאנון המקראי הוא בכך שאין בכתבי הקודש עצמם רשימה של איזה ספרים שייכים לכתובים. קביעת הקאנון היה תהליך, שנקבע קודם ע"י הרבנים היהודים ותלמידים חכמים ולאחר מכן ע"י המאמינים הראשונים. באופן אולטימטיבי, זה היה אלוהים אשר קבע איזה ספר יהיה שייך לקאנון כתבי הקודש. כל ספר מהכתובים היה שייך לקאנון מרגע שאלוהים נתן השראה לכתיבתו. זה היה בפשטות עניין שאלוהים הראה לאלה שהאמינו בו איזה ספר עליהם לכלול בכתבי הקודש.

באל העברים 4:12 נאמר: “כי דבר האלוהים חי הוא ופועל גבורות, וחד מחרב פיפיות ונכנס עד להבדיל בין נפש לרוח ובין הדבקים למוח, ובוחן מחשבות לבב ומזימותיו.” בעוד הכתובים נכתבו על יד יותר מארבעים מחברים בתקופה של למעלה מ- 1500 שנה, הדיוק והרלבנטיות שלהם לא השתנו גם היום. הכתובים באופן ייחודי ואובייקטיבי הנם המקור לכל ההתגלות שאלוהים גילה על עצמו ועל תכניתו לאנושות.

אם אתה קורא את הכתובים, בערך נקוב, ללא דעה קדומה ולא במטרה למצוא טעויות – אתה תמצא שהם עקביים, ובאופן יחסי קלים להבנה. אכן, ישנם קטעים קשים. כן, ישנם פסוקים שנראים כאילו שהם סותרים אחד את השני. אנו צריכים לזכור, שכתבי הקודש נכתבו ע"י בערך כ- 40 מחברים שונים במשך תקופה של למעלה מ- 1500 שנים. כל מחבר כתב בסגנון אחר, מפרספקטיבה שונה, לקהל שונה, למטרה אחרת. אנו צריכים לצפות להבדלים! מכל מקום, הבדלים אינן סתירות. זוהי רק טעות לחשוב שאם אין דרך שמתקבלת על הדעת אשר הפסוק או הפרקים יכולים להתיישב, גם אם אין תשובה כרגע, אין זה אומר שהתשובה אינה קיימת. רבים מצאו את מה שהם טוענים שהנו טעות בכתבי הקודש בהקשר להיסטוריה או גאוגרפיה שהכתובים הנם נכונים כאשר הוכחה ארכאולוגית מתגלה.

(*מאמר זה ארוך מן הרגיל)

אלוהים הוא המדבר בספר בראשית פרק ג' והעיון הקצר שלפניכם מבוסס על הכרה באמת זו.

‏בימינו נכתב הרבה אודות מוצאם האנושי כביכול של כתבי הקודש, ופרק ג' בבראשית לא יצא מכלל השקפה זו. נעשו מאמצים לגלות את ה"מסורות" המשתקפות כביכול בפרק וניסיונות רבים לקשר אותו בצורה זו או אחרת עם ספרות חיצונית לתנ"ך מאותה תקופה.

‏במסגרת עיון זה נזכור כמה מן הניסיונות האלה, אם כי לא את כולם; זאת, כיוון שמטרתנו העיקרית אינה להפריך את התיאוריות השונות שבאופנה כיום באשר למוצא הפרק, אלא לנסות להציג, עד כמה שאפשר, את מה שלפי דעתנו היא משמעותו האמיתית. יש כיום צורך נואש ללמוד את תוכן הכתובים: זמן רב מדי מוקדש לשאלות הנוגעות לסוגי הספרות המצויים בכתובים, להיסטוריה של העברת הכתובים מדור לדור בכתב ובעל פה, וכדומה; אולם מאמץ מועט מדי מוקדש להתעמקות בעצם תכנו של דבר אלוהים הקדוש.

‏איננו עוסקים בפרק שלישי זה שבספר בראשית במסורות אנושיות, אלא בהתגלות דברו של אלוהים החי לעד. איך גילה אלוהים לאדם את תוכן פרק זה איננו יודעים, ואין זו מטרתנו לתהות כיצד משה, שלפי דעתנו היה מחברו האנושי של הפרק, קיבל את המידע הכלול בו.
‏
תפילתנו הכנה היא כי הקורא המודרני ייעזר בעמודים אלה כדי להגיע להבנה עמוקה יותר של הוראתו של פרק ג' בספר בראשית; שיכיר בעומק התהום שהאדם הראשון הטיל לתוכה את הגזע האנושי, ובו בזמן יראה גם מה גדולה אהבת אלוהים, אשר שלח את האדם השני, ששלם את חוב חטאה של האנושות בכפרה שעשה.