מדוע כה מעט מדענים מאמינים בבריאה? בעיקר משום שסטודנטים למדעים אינם לומדים שיש סתירות בתיאוריה האבולוציונרית. האוניברסיטאות מלמדות את התיאוריה האבולוציונרית כעובדה מוגמרת. כל מי שקורא תגר על תורה זו נתקל בבוז מצד תומכיה. טִילְהאָרד דֵה שָארְדִן פילוסוף שתומך באבולוציה, קובע: "פרט למספר קבוצות שמרניות ביותר, לא יתכן שאדם חושב או מדען יחפש דרך מחשבה הסותרת את האבולוציה. הדבר יחשב כבלתי מתקבל על הדעת וכבלתי אפשרי".
דה שארדן בחר בטיעון שגוי מבחינה הגיונית, אבל יעיל מבחינה פסיכולוגית: הוא פנה לרגש במקום לעובדות ולהיגיון.
הפוליטיקאים אומרים שכדאי שנצביע עבורם כי כולם עושים את זה. הפרסומאים אומרים שארוחה כזו או אחרת טובה, או שמכונית מסוימת הכי מתאימה לנו מפני שהיא נמכרת טוב מאחרות. דעה מסוימת הופכת לנכונה רק משום ש"כולם" דוגלים בה. אבל מידת הפופולריות של מדיניות כלשהי אינה מוכיחה את מידת נכונותה ("הרוב אינו קובע"). מוצר נפוץ אינו בהכרח הטוב מכולם. הסכמה רחבה אינה מוכיחה את האמת.
דה שארדן מכנה את המאמינים בבריאה "שמרנים ביותר", וברור שאף אחד אינו רוצה להיחשב ככזה. הוא גם אומר שאינך יכול להיות מדען או אדם חושב אם אינך מאמין באבולוציה. מטיעונים אלה עולה ניחוח פסיכולוגי, ולכן הם פועלים על אנשים רבים, אבל הם אינם מוכיחים שהאבולוציה היא אמת.
הזואולוג ד' מ' ס' וִוטסון כתב: "האבולוציה היא תיאוריה מקובלת בכל העולם, לא משום שניתן להוכיח את נכונותה אלא משום שהאפשרות האחרת היחידה היא בריאה על ידי אלוהים, וזו אינה באה בחשבון".
מדוע הבריאה איננה אפשרית? אם יש אלוהים, ואם הוא בחר לברוא את העולם, הרי שלדעתו של ווטסון אין כל משקל.
א' פיטר וולפּ כתב: "כמעט אין צורך להתווכח על העובדה שהאבולוציה אכן התרחשה. חילוקי הדעות הקיימים נובעים מפרשנויות שונות שניתנות לתהליך האבולוציה. ויכוח פרשני אינו כפירה באירוע עצמו. טעות היא לאבד את האמון באמיתות של התיאוריה האבולוציונרית רק בגלל חילוקי דעות באשר לאופן התרחשותה".
וולפּ לא הביא אף ראייה להוכחת אמונתו באבולוציה. הוא רק אמר לתלמידיו: 1) האבולוציה היא עובדה. 2) טיעונים נגד האבולוציה אינם יכולים להוכיח שאיננה נכונה, משום שכל הטיעונים נוגעים רק לדרך שהאבולוציה התרחשה ולא לעובדת התרחשותה.
המצדדים בתיאוריה האבולוציונרית מתייחסים לכל מי שקורא עליה תגר כאל מטורף. הם מתעלמים נחרצות מכל עמדה אחרת, ומגנים בתקיפות על העמדה האבולוציונית שלהם, רואים בבוז וככסילות כל דעה השונה משלהם בנוגע לעניין זה עד כדי השפלה וביזוי. היה זמן ש"הרעיון שכדור הארץ מקיף את השמש נחשב לכפירה, ממש כמו שרעיון האבולוציה נחשב היום לכפירה בקרב הפונדמנטליסטים ובקרב מדינות העולם השלישי".
"אין כל תמיכה מדעית ברעיון שהיצורים החיים נבראו במיוחד עבור עולם שהוכן עבורם מראש".
סטודנט ששומע דעות כאלה מתקשה להתעמת עם הפרופסור שלו. אין פלא שמעט מאוד מדענים מאמינים בבריאה. הם חונכו לחשוב שאין אפשרות אחרת, פרט לאבולוציה. עם זאת, תנועת "התכנון המושכל" Intelligent design שהחלה לפרוץ בסוף שנות ה90 היא תנועה של מדענים ופרופסורים מרחבי העולם שהגיעו למסקנה כי העולם לא יכל להיווצר יש מאין וכי תיאורית האבולוציה איננה עומדת עוד, אומנם לא כל חבריה מסוגלים להודות בקיומו של "ה"אלוהים, אך הם בהחלט תומכים ברעיון שמישהו או משהו תכנן בקפידה את הבריאה ואין היא מקרית כלל.
בין המדענים הללו ניתן למצוא שמות מדענים ופרופסורים ידועים החיים ומלמדים כיום באוניברסיטאות הידועות ביותר, כמו הביו-כימאי מיכאל באה, המתמטיקאי ופילוסוף וויליאם דמבסקי. הכימי-פיזיקאי צ'ארלס טאקסטון. המתמטיקאי אדוארד סאוול. ביולוג התאים המלקולרים יונתן וולס. הפילוסוף פרנסיס בקוויט, המיקרוביולוג סקוט מיניץ'. ועוד רבים אחרים...
אך אין זה טרנד חדש בלבד, גם בעבר היו אנשי מדע ואסכולה שהאמינו בבריאה מידי אלוהים, כמו האסטורנום ניקולאוס קופרניקוס. הפילוסוף פרנסיס בייקון. יוהנס קפלר, המתמטיקאי אסטרונום שייסד את חוקי תנועת כוכבי הלכת. הפיזיקאי הדגול גליליאו גלילי. רנה דקרט, הפילוסוף ומתמטיקאי שייסד את הרציונאליזם המודרני. אייזק ניוטון, הפיזיקאי מתמטיקאי מנסח חוקי המשיכה. הכימאי פיזיקאי רוברט בויל. האלקטרוכימאי מייקל פראדיי, מגלה האלקטרו מגנטיות. מייסד תורת הבוטניקה, גרגור יוהאן מנדל. קלווין ויליאם תומסון, פיזיקאי ומתמטיקאי מפתח יחידות הטמפרטורה על שם קלווין. הפיזיקאי מקס פלנק, מפתח תורת הקאנטום. הפיזיקאי אלברט אינשטיין, ממציא תורת היחסות. והרשימה עוד ארוכה...
רבים טוענים שלאור המדע המודרני, השקפת העולם של כתבי הקודש היא מיושנת עד כדי גיחוך. טענות כאלה מבוססות על הנחות שגויות, והן מתעלמות ממה שיש לכתבי הקודש לומר אודות מוצא החיים.
התנ"ך והברית החדשה אינם ספר מדעי. הם לא נכתבו כדי להסביר מושגים ונתונים טכניים, אלא את מקומו של אלוהים בחיי האדם. הם מתמקדים בעניינים רוחניים בעולם חומרי.
המחברים של כתבי הקודש תיארו תופעות טבע בשפה ברורה ופשוטה, שכל אחד מסוגל להבינה. הם לא השתמשו בשפה מדעית. אין זה אומר שכתבי הקודש טועים בתיאורים שלהם, אלא שהם נכתבו בשפה שמתאימה לאדם רגיל ולא לאיש מדע. על אף שנכתבו בתקופה שרווחו בה כל מיני דעות מוזרות אודות העולם, השקפתם על הבריאה ועל טבעו של אלוהים היא ייחודית.
תיאור הבריאה על פי האמונה האלילית של הבבלים, למשל, מנוגד לתיאור שמובא בספר בראשית ולכן גם לתיאור המדעי. האמונה שנפוצה בקרב עמי קדם גרסה שיש אלילים רבים. כתבי הקודש קראו לאמונה באל אחד. לכן אי אפשר לומר שכתבי הקודש הם תוצר של תקופתם ושל הסביבה שבה נכתבו.
ההתייחסות שלהם לנושאים מדעיים היא רחבה מהמקובל בכתבים אחרים מאותה תקופה. ובכל זאת אין בכתבי הקודש רעיונות מדעיים מוטעים בנוגע לטבע. אפילו לפילוסופים הקדמונים היו בזמנם רעיונות מגוחכים על האור, על הבריאה ועל מערכת הכוכבים.
ההינדואיזם למשל, קובע שהירח נמצא במרחק של 250,000 ק"מ מהשמש וכי הוא מאיר מעצמו, שהעולם הוא משולש שטוח, ושרעידות אדמה נגרמות על ידי פילים. בכתבי הקודש אין רעיונות כאלה.
כתבי הקודש וממצאי המדע אינם סותרים זה את זה, הם פשוט רואים את העולם מנקודת מבט שונה. אלוהים קבע את חוקי הטבע והוא שנתן השראה לחיבור כתבי הקודש. אלוהים משתמש בשתי העדויות האלה כדי להאדיר את שמו.
המדע המודרני מבוסס על הנחות שנמצאות בכתבי הקודש. העובדה שיש אלוהים אחד שברא את הטבע ואת חוקיו, עודדה אנשים כמו ניוטון לגלות חוקים אלה בניסיון להבין את הסדר השורר בטבע. שורשי המדע המודרני נמצאים בכתבי הקודש.
האם יכול אדם שמאמין באלוהים להאמין גם באבולוציה? האם נכון שהמדענים הוכיחו את התיאוריה האבולוציונרית, ושהיא סותרת את בריאת העולם כפי שהיא מתוארת בספר בראשית?
בשלב הראשון יש להגדיר מהי אבולוציה. אם "אבולוציה" פירושה "שינוי", כמו זה שחל בהתפתחותו של תינוק למבוגר, או כמו אלה שחלים בתוך מין מסוים של בעל חיים, אזי אין כל סתירה בין כתבי הקודש לתיאוריה האבולוציונרית. הבעיה היא שהאבולוציה מרחיקה לכת מעבר לכך. האבולוציה טוענת שיצורים מורכבים התפתחו מיצורים שאינם מורכבים, ושחומרים כימיים חסרי חיים הפכו ליצורים חיים.
האבולוציה היא פילוסופיה. יותר משהיא תיאוריה מדעית, היא מתיימרת לקבוע את מקור החיים ואת משמעותם. תורה זו עומדת בניגוד לנאמר בכתבי הקודש.
ספר בראשית מתאר עשר פעמים כיצד ברא אלוהים את הצמחים ואת בעלי החיים למיניהם. הגבר נברא גבר והאישה - אישה. הם אינם תוצאה של התפתחות איטית מבעל חיים אחר. רעיון "הברירה הטבעית", הגורס שהחזק שורד, זר לכתבי הקודש, הקובעים שאלוהים ברא הכול כשהוא "טוב" (בראשית א' 31) ומושלם, ושהחטא הוא שגרם למחלות, לסבל ולמוות. טענה זו סותרת את טענת האבולוציה, הגורסת שכל מה שקיים רק הולך ומשתפר.
התיאוריה האבולוציונרית אינה סותרת רק את כתבי הקודש. היא סותרת גם מספר חוקים מדעיים בסיסיים. למשל, חוק התרמודינמיקה השני קובע שהתהליך הטבעי מנוגד לאבולוציה, שכן לשניהם יש כיוון הפוך. לפי חוק זה, התהליך הטבעי זורם מהמרוכז למפוזר, מהמורכב לפשוט, מחם לקר ולא להפך, כפי שגורסת האבולוציה. אפשר לראות את הביטויים של חוק זה בכל אשר נפנה: הכול מתיישן, מתבלה, מת או מתפרק. התיאוריה האבולוציונרית, לעומת זאת, גורסת שדברים מתפתחים, שהם הופכים מפשוטים למורכבים. האבולוציה בעצם סותרת את ממצאי המדע.
אי אפשר להוכיח את התיאוריה האבולוציונרית, כפי שאי אפשר להוכיח שהעולם נברא על ידי אלוהים, כי לא ניתן לחזור על התהליך או על הפעולה במעבדה. שתי התיאוריות מבוססות על אמונה הנשענת על ראיות שכל אחד מהצדדים מביא. אבל האמונה שאלוהים ברא את העולם תואמת את המציאות טוב יותר מהתיאוריה האבולוציונית. צריך יותר אמונה כדי להאמין בתיאורית האבולוציה מאשר באלוהים.
Michael J. Behe | William A. Dembski | Charles B. Thaxton | Edward Granville Sewell | John Corrigan Wells | Francis J. Beckwith | Scott A. Minnich [1] צוטט על ידי פריץ רידנור בספרו Who Says, G/L Publication, Regal Books, 1967 [1] J. G. Machen, Christianity and Liberalism, pp. 28, 29[1] George Wald, “The Origin of Life”, Scientific American, Vol. 191, #2, P. 46[1] The Origin Of Life, A.I. Oparin, NY Dover Publications, 1960, p. 60[1] Science News Letter, Harold Shapely, July 3, 1965, p. 10[1] The Origin Of Life, George Wald, Scientific American, Vol. 191; 1954, p. 49[1] Putting Darwin Back in the Dock, Time, March 16, 1981, p. 81[1] William H. Matthews, NY, Barnes and Noble, 1962[1] Fring and Frings, Concepts of Zoology, New York: Macmillan, 1970, p. 53, 54[1] Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American Library, 1958, p. 171[1] Harlod F. Blum, Time’s Arrow and Evolution, Princeton, 1968, p. 150[1] A. M. Winchester, Genetics, Dallas: Houghton Mifflin, 1966, p. 405[1] Theodosius Dobzhansky, Evolution, Genetics and Man, NY: John & Sons, 1955, p. 103[1] Robert Ardrey, The Territorial Imperative, NY: Dell Publishing Co., 1966, p. 51, 87[1]15 P. Scott reviewing “The Natrual History of Aggression”, p. 280 [1] Petre Kropotkin, Mutual Aid, NY: Doubleday, & Co. , 1909,page p. Viii[1] Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American Library, 1958, p. 83[1] Petre Kropotkin, Mutual Aid, NY: Doubleday, page & Co. , 1909, p. iX[1] Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American Library, 1958, p. 83[1] Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American . שם, P,171 [1] William H. Matthews III, Fossils, NY: Barnes and Noble, 1962, p. 158[1] שם.[1] A. Pavlov, “Le Crtace inferiur de la Russe et sa faune”, Nouv. Mem. Soc. Nat. Moscov Novv Serie XVI livr. 3 1901, p. 87.מצוטט על ידי Leo Berg, Nomogensis, בתרגומו של J. N. Rostovtsov, Cambridge: MIT Press, 1969, p. 74.[1] Leo Berg, Nemogenesis, p. 108[1] Waldo Shumway and F. B. Adamston, Introduction to Vertebrate Embryology, NY: John Wiley and Sons, 1954, p. 5[1] Robert H. Dott and Roger L. Batten, Evolution of the Earth, St. Louis: McGraw-Hill Book Co. , Inc. 1971, p. 86[1] המילון החדש, אברהם אבן שושן, הוצאת ספרים קריית ספר ירושלים, 1986, עמוד 914.[1] Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American Library, 1958, p. 187-186[1] Charles Darwin, The Origin of Species, New York: New American Library, 1958, p. 316[1] E. C. Olson, The Evolution of life, NY: Menton Books, 1965, p. 94[1] Theodosius Dobzhansky, Evolution Genetics and Man, NY: John Wiley and Son, Inc., 1955, p. 227, 228 [1] H. H. Newman, Evolution Genetics and Eugenics, Chicago: University of Chicago Press, 1932, p. 53, מצוטט על ידי Bolton Davidheiser, Evolution and Christian Faith, Grand Rapids: Baker BookHouse, 1969, p. 232[1] David Lack, Evolutionary Theory and Christian Belief, London: Methuen, 1957, p. 65, מצוטט על ידי Arthur C. Custance, in Convergence and the Origin of Man, Brockville: Privately published, 1970, p. 17 [1] E. H. Colbert, Evolution of the Vertebrates, New York: John Wiley and Son, 1969, p. 336, 337[1] E. C. Olson, The Evolution of Life, New York: The New American Library, 1965, p. 42[1] J. Z. Young, The Life of Vertebrates, New York: Oxford University Press, 1962, p. 726[1] Robert H. Dott, Jr. And Roger L. Batten, Evolution of the Earth, St. Louis: McGraw Hill Book Co., 1071, p. 434[1] C. E. Oxnard, “Human Fossils: The New Revolution”, The Great Ideas Today, 1977, Chicago: The Encyclopedia Brittanica, 1977, p. 142-143[1] Philip V. Tobias, “Early Man in East Africa”, Science, Vol. 149, p. 22[1] James R. Beerbower, Search for the Past, Englewood Cliffs: Prentice-Hall, Inc., 1968, p. 39[1] Louis V. Pirsson and Charles Schuchert, Textbook of Geology, New York: John Wiley and Sons, 1920, p. 711,712, 826[1] William H. Twenhofel and Robert R. Shrock, Invertebrate Paleontology, New York: McGrew-Hill Book Co., 1935, p. 19[1] Derek V. Ager, Principles of Paleoecology, San Francisco: McGrew-Hill Book Co., 1963, p. 108[1] Teilhard de Chardin, The Future of Man, New York: Harper and Row, 1948, p. 85, מצוטט על ידיA.E. Wilder Smith, Man’s Origin, Man’s Destiny, Wheaton: Shaw Publishers, 1968, p. 100[1] D. M. S. Watson, London Times, August 3, 1929, מצוטט על ידי Bolton Davidheiser, Evolution and Christian Faith, Grand Rapids: Baker Book House, 1969, p. 155[1] E. Peter Volpe, Understanding Evolution, 2nd ed. , Dubuque: Wm. C. Brown Co. Publishers, 1970, p. xi[1] . G. Walls, Julian Huxley, G. P. Walls, The Science of Life, New York: The Literary Guild, 1934, p. 314[1] J. H. Rush, The Dawn of Life, Garden City: Hanover House, 1957, p. 90[1] The New Testament Documents: Are They Reliable?, P. 15[1] Does the Bible Contradict Itself?, p.13-14 [1] p.107 The Dead Sea Scrolls and the Bible,[1] Why I am not a Christian, p. 11[1] Who mooved the stone? Zondervan, 1971, Preface[1] Carl Jung, Modern Man in Search of a Soul, New York, Rutledge Books, 1933[1] אלברט אינשטיין, צוטט על ידי Mead, p. 192[1] מצוטט על ידי Bill Bright, Jesus and the Intelletual, p. 14[1] Ends and Means, p. 270 ff[1] Religion Is a Gigantic Fraud, San Diogo, Calif.: The Thinkers Club, Box 2832, dept. RG[1] Francis Schaeffer, True Sprituality, p. 1
|
