האם המדע שולל או תומך בקיומו של אלוהים?

מה הן העדויות לקיומה של תבונה וכיצד נזהה אותן?
מדוע הארכאולוגים מתרגשים כשהם מגלים במערה כלי אבן לצד עצמות אדם? כלי האבן מצביעים על תבונה! החוקרים מבינים שכלים אלו לא היו יכולים להיווצר מעצמם, אלא נעשו על פי תוכנית מסוימת, בחוכמה. הם מסיקים, ובצדק, שיצור נבון יצר את הכלים האלה.
הרי איש לא יביט בחומה הגדולה של סין, בבניינים של העיר העתיקה בירושלים או במגדל פיזה, ויסיק שמבנים אלו נוצרו כתוצאה מפיצוץ במפעל ליצור לבֵנים.
אנחנו יכולים לזהות תכנון שמעיד על תבונה. אנחנו מוקפים בדברים שנעשו בידי אדם: מכוניות, מטוסים, מחשבים, ציוד אלקטרוני, בתים, מכשירי חשמל וכן הלאה. איש לא יטען שהחפצים האלו הם תוצר של זמן ואקראיוּת. תכנון מראש נראה לעין בכל מקום. מעולם לא עלתה בראשנו המחשבה שמתכת הופכת מעצמה לחלקי מנוע, גלגלים, תיבת הילוכים ושאר החלקים שמרכיבים מכונית. אז מדוע אנו לא מיישמים את אותן ההנחות על דברים שהם פי כמה וכמה יותר מסובכים ומתוחכמים, כמו בעל חיים, או אפילו עץ.

עדויות אסטרופיסיקאיות לקיומו של בורא 

האסטרונומיה היא המדע העתיק ביותר. איננו יודעים היכן ומתי פעל האסטרונום הראשון, אולם ישנן עדויות ארכאולוגיות ברורות לעיסוק באסטרונומיה אצל התרבויות העתיקות ביותר. נמצאו עדויות לעיסוק באסטרונומיה מתקופת הפריחה של שומר (כ-4000 שנה לפני הספירה), וידוע גם שהמצרים הקדמונים עסקו בה. בימים ההם שימשה האסטרונומיה הן כמדע תצפיתי (שסייע למשל לקבוע את לוח השנה) והן כבסיס לאסטרולוגיה שנחשבה אז חלק בלתי נפרד ממנה. גם כתבים אסטרונומיים מימיה האחרונים של ממלכת בבל, מן המאה השלישית או השנייה לפני הספירה, כוללים נתונים מספריים תצפיתיים, ללא רמז למודל שיוכל להסביר את התצפיות. אך מאמר זה יעסוק באסטרונומיה מודרנית ובטכנולוגיה עכשיווית.

בחינת גילו של כדור הארץ מציבה שאלות לגבי תאורית האבולוציה שהרי דרושה תוחלת קיום מינימאלית לכדור הארץ על מנת שיאפשר את קיומה של תאורית האבולוציה, כיצד ניתן למודד את גילו של כדור הארץ? 

המדען פרינג מפרט בספרו שש הנחות יסוד בתיאוריה האבולוציונרית של דארווין:
ראשית, דארווין מניח שניתן לתאר את קצב ההתרבות של בעלי חיים וצמחים בטור הנדסי. כלומר, לכל זוג בעלי חיים יש יותר צאצאים מאלה שדרושים כדי לקחת את מקומם ביקום. דג ממין נקבה תשריץ במהלך חייה מיליוני ביצים. אילו הייתה כל ביצה מתפתחת ליצור בוגר, הייתה אוכלוסיית המין הזה גדלה תוך זמן קצר ביותר לממדים מסוכנים.

קחו בחשבון את חוסר הסבירות המדהים על-מנת שכול המופע האבולוציוני בכלל יתחיל. אנשים מדברים כאילו היה הדבר עובדה מוצקה – אבל האמת היא, שלאיש אין הסבר מדעי הגיוני איך מולקולות, הנושאות מידע מורכב, הנדרש אפילו בשביל "חיים ראשוניים", צמחו ללא התערבות של אינטליגנציה חיצונית. לעומת זאת, קיימות סיבות מדעיות טובות מאוד להאמין כי דבר זה הוא בלתי אפשרי.  

"אין צורך להסביר את היווצרות החיים במונחים של נס. חיים נוצרים באופן אוטומטי, כשהתנאים מתאימים, ואז הם שורדים ומתפתחים".  הצהרות כאלה נפוצות מאוד. לפיהן, כל מה שיש לעשות כדי ליצור חיים הוא להמתין לעיתוי המתאים. קלות הדעת שבה נאמרים דברים אלה, באה לכסות על הקשיים שעולים כשבוחנים את חוקי הטבע ואת מוצא החיים. טענות כאלה מתעלמות למשל מחוק התרמודינמיקה השני.

זהו חוק פיזיקלי שמתקיים בכל חומר כימי, פיזי או ביולוגי. לפי חוק זה, הכול הולך ומתכלה. שעונים נעצרים, צעצועים מפסיקים לפעול, אבנים מתפרקות וסוללות מתרוקנות. הפיזיקאים אומרים שעל פי חוק זה, סוף העולם יהיה קר, חשוך, ללא תנועה וחום.
במלים אחרות, החוק התרמודינמי השני אומר שלכל דבר יש נטייה להתפרק.

 אבולוציה: על אבות המינים והקשר שלהם למאובני הביניים?

הממצאים העולים מחקר המאובנים חושפים קבוצות רבות שאין כל עדות להתפתחותן. חוקרי המאובנים טוענים שעובדה זו נובעת מכך שהממצאים אינם שלמים, ושמיליוני שנה חלפו מאז שהמאובנים שנמצאו בשכבות השונות היו יצורים חיים. במשך הזמן הזה התפתחו, לדבריהם, יצורים חדשים. טענה זו חיונית כדי שהתיאוריה האבולוציונרית תוכל להיחשב כנכונה. דארווין הודה: "נראה שקבוצות שלמות הופיעו לפתע, כאילו שהתפתחו בפתאומיות. אני נוטה להסביר תופעה זו בדרך שסותרת את השקפותיי".

כיום, כמאה שנה אחרי דארווין, מאמינים רוב חוקרי המאובנים שהממצאים שבידם הם שלמים, על אף שגם המחקרים העדכניים ביותר לא השלימו את המידע שהיה חסר בימיו של דארווין. א' ק' אולסון מציין: "קבוצות רבות של בעלי חיים וצמחים הופיעו לפתע, לכאורה בלי שיהיו להם אבות קדומים מאותו מין. התיאוריה האבולוציונרית חייבת לקחת בחשבון את הדברים האלה ולתת להם הסבר מספק".

דארווין הצביע, ובצדק, שאם התאוריה שלו נכונה, צריך להיות מספר גדול מאוד של "זני מעבר" שימצאו כמאובנים. אם לדוגמא, הגפיים הקדמיות התפתחו לכנפיים של הציפורים, למה אנו לא מוצאים סידרה של מאובנים המראים שלבים אלו-  חצי גפה- חצי כנף, או חלק קשקשי- חלק נוצתי- האחד מפנה דרך לבא אחריו?
דארווין אמר שהמחסור בזנים מעין אלו הוא "ההתנגדות הברורה והרצינית ביותר" כנגד התאוריה שלו. 120 שנים לאחר מכן, ד"ר דויד ראופ, העומד בראש אחד המוזיאונים הגדולים באמריקה, טוען שהמצב בנוגע לסוגיית החוליות החסרות (missing links או transitional forms) "לא השתנה בהרבה" וש-"יש לנו אפילו מספר קטן יותר של דוגמאות לאבולוציה מאשר בזמנו של דארווין. 

תומכי האבולוציה יודעים שככלל, מוטציות הן או מזיקות או פשוט "רעשים" חסרי משמעות. עם זאת, מערכת האמונות שלהם דורשת כי מפעם לפעם תתרחש מוטציה "הפונה כלפי מעלה". אבל בזמן שיש מספיק מוטציות ידועות, המקלות על האורגניזם לשרוד בסביבה נתונה (ולכן בהגדרה הן מועילות), אף לא אחת מהן היא "כלפי מעלה" במובן של הוספת מידע. לכן, הן אינן עוזרות לטיעון האבולוציוני. 

ישנן למעשה שיטות מדידה רבות שנותנות לגיל כדור הארץ גבול צעיר בהרבה ממה שהאבולוציה מצריכה. כמה מהן מצביעות על גיל שלא עולה על כמה אלפי שנים. באופן טבעי, תומכי האבולוציה יעדיפו, אפילו שלא במודע, שיטות הנותנות מספיק זמן (לרוב שיטות רדיואקטיביות), המאפשרות לאמונתם בשינויים האבולוציוניים להראות אפשרית. חשוב לציין, כי האמונה ב"מיליוני שנים" כהיסטוריה גיאולוגית נוסדה הרבה לפני שהמדידות הרדיו-אקטיביות התגלו.
 

בימי הביניים לא עלתה כלל שאלת מוצא החיים. כולם הניחו שאלוהים ברא הכול. האנשים האמינו שחיים נוצָרים מאליהם מחומרים שאינם חיים. תולעים נוצרות מבשר שנרקב, צפרדעים משלולית של מים עומדים, שלשולים מזבל, עכברים מאדמה לחה ויתושים מטל.

הומולוגיה היא זיקה בין שני איברי גוף של בעלי-חיים או צמחים שונים, שמקורם האבולוציוני זהה. מבנם הבסיסי של איברים הומולוגיים דומה והתפתחותם העוברית דומה, אך צורתם בפרט הבוגר ותפקידיהם שונים.

אחת הראיות שעליהן נשענת תיאוריית האבולוציה הוא שהעוּבּר, בתהליך התפתחותו, משקף את המסורת האבולוציונית של בני מינו. ויליאם מתיוס, פרופסור לגאולוגיה מאוניברסיטת למר, כתב בשנת 1962: "חקר השלבים המוקדמים בהתפתחותם של צמחים ובעלי חיים מחזק את התיאוריה שקיים קשר בין צורות חיים פשוטות למורכבות. לעוּבּרים של בעלי החיים יש מבנה דומה לזה של בוגרים ממינים מפותחים פחות". 

הראיות מצביעות בצורה גורפת על היווצרות מהירה של פחם, כאשר יערות שלמים נעקרו ממקומם, נסחפו ונקברו במהירות. ביאלורן (Yallourn), אשר בויקטוריה (אוסטרליה), ישנם מרבצי פחם חום רבים המכילים מספר רב של עצי אורן, מהסוג שכיום לא צומח בביצות.

דארווין הניח שבין פרטים מאותו מין מתקיים מאבק מתמיד על החיים, על מזון ועל בני זוג. מאבק זה נחשב לכוח שמניע את גלגלי האבולוציה. רק החזקים ביותר בכל מין ינצחו במאבק ההישרדות. בפרק שנקרא "מלחמת הקיום" כתב דארווין: "אין כבדה כמלחמת הקיום בין יחידים ובין זנים שונים בני מין אחד", אבל הוא לא הביא שום דוגמה למאבק זה. אם בודקים את העובדות, רואים שהמאבק שמתחולל בין בעלי החיים בעצם מביא תועלת ואינו תורם לתהליך האבולוציה.

שיער חלק או מתולתל? עור בהיר או כהה? המידע רשום בד.נ.א.

 אנו יודעים שכול יצור חי מכיל מעין תוכנית (מערכת של הוראות כמו מתכון או טביעת אצבעות), המגדירה האם הוא יהיה תנין או עץ אבוקדו, למשל. אצל בני- האדם, היא מגדירה האם לאדם יהיו עיניים חומות או כחולות, תלתלים או שיער חלק, וכן הלאה. המידע הזה כתוב במולקולה ארוכה שנקראת- דנ"א (DNA).

כולנו משקיעים את חיינו בלימודים על מנת שנוכל לעבוד, לאחר מכן אנו משקיעים את חיינו בעבודה על מנת שנוכל להקים משפחה, לאחר מכן אנו מקימים משפחה על מנת שנוכל לשלוח אותם לדרכם ולנוח לעת זקנה, ולסיום אנו מגיעים לנקודה בה לעולם לא הצלחנו לדמיין את עצמנו, אנו קשישים, חולים וגוססים, ולבסוף, לפני שעוד הספקנו לשקול את חיינו ומשמעותם, אנו מתים.

בשנת 1924 גילה מומחה צעיר לאנטומיה בשם ריימונד דארט, גולגולת של נער שתואר אחר כך על ידי החוקרים כ"קוף-אדם אפריקני". על סמך הידע שלו באנטומיה הסיק דארט שבוגר מאותו מין התנשא לגובה של 120 ס"מ בערך, ושמוחו היה כגודל מוחה של גורילה. חוקרי העבר הרחוק של האדם דחו את טענותיו של דארט, לפיהן היצור שמצא היה חצי קוף וחצי אדם (יצור ביניים בין הקוף לאדם). אבל דארט עצמו כתב כאילו שכולם האמינו לו. 

אחת הבעיות העיקריות העומדות בפני אלה שמאמינים בהיווצרות אקראית של החיים היא, שהסיכויים ליצירת המולקולה האורגנית הפשוטה ביותר הם אפסיים ובהתאם לחוקי המתמטיקה - בלתי אפשריים.

עקרונות רבים של הרפואה וההיגיינה המודרניות מצויים בכתבי הקודש – עוד הרבה לפני שהם 'התגלו' לראשונה על ידי המדע המודרני.

תהליך ההתאבנות מעיד על קבורה מהירה ומיידית. כיום, כשבעל חיים מת בים או ביבשה, גופו מתחיל להרקיב. אוכלי נבלות כמו נשר יאכלו את הפגר. חיידקים ואוכלי נבלות ממלאים את תפקידם במִחזור החומרים שבגוף הפגר, ועושים זאת ביעילות רבה. העצמות יתמוססו בים או יתפרקו על פני האדמה, כך שאין כל ביטחון שאפילו הן ישָמרו. מכאן שיש שני גורמים שיכולים למנוע התאבנות של בעלי חיים: אוכלי נבלות ותנאי הסביבה.

חדשות לבקרים מלמדים פרופסורים למדעים כמה מועטים הם השינויים שמתחוללים ב-DNA, ועד כמה שינויים אלה משנים את האורגניזמים. הנחה זו שייכת ליסוד התיאוריה האבולוציונרית.

אחד התנאים להיווצרותם של חיים כתוצאה מאבולוציה כימית הוא הישרדותו של הרכב כימי מוגדר שנוצר במקרה, ושממנו נוצרו גם במקרה הרכבים הכרחיים נוספים. כשכל התנאים האלה מתמלאים, נוצרים חיים.

הדוחים את תיאורית הבריאה אומרים שהחיים החלו על ידי מפגש אקראי של חומצות אמיניות (שמרכיבות את החלבון). הסיכוי ליצירה אקראית של חלבון יעיל (ואפילו יהיה זה הקטן ביותר) שואף לאפס.

מדענים רבים הבחינו בבעיות שעולות מן התיאוריה הגורסת שהחיים נוצרו באקראי, ולכן דחו את הגישה הזו, המכנית, לטובת הגישה החומרית. הגישה החומרית גורסת שהאבולוציה היא תהליך בלתי נמנע כשמתקיימים תנאים מתאימים.